FANDOM


Tarbut01.JPG

לוגו לפרוייקט עוצב ע"י: איליה כהן

Tarbut02.JPG

לוגו נוסף לפרוייקט עוצב ע"י: איליה כהן

Kohelet01.JPG

איור להוגה הפוסט מודרני העתיק ביותר בעולם: קוהלת אייר: איליה כהן

Kohelet02.jpg

איור נוסף להוגה הפוסט מודרני העתיק ביותר בעולם: קוהלת אייר: איליה כהן

דף זה הוא חלק מפרוייקט ציטוטתרבות, פרוייקט אשר מאגד לתוכו את כל האמירות החשובות, המעניינות, המצחיקות והמדהימות של כל אותם אישים, יוצרים ודמויות בדויות שיש להם קשר כלשהו (רצוי קשר רב) לתרבות בת זמננו ותרבות בכלל.

מהו פוסט מודרניזם?

התפיסה הפוסט מודרנית טוענת בקצרה, שאין אמת מוחלטת אחת ויחידה לפיה ניתן לשפוט את המציאות, אין רעיון אחד ויחיד שהוא נכון. לעולם לא נדע את כל העובדות הנוגעות למצב נתון, לכן כל שיפוט כוללני מדי שנעשה יבוא מתוך בורות ויש סיכוי שכל השיפוטים הערכיים שלנו חסרי ערך.

בהיעדר אמת מוסר אובייקטיבית מוחלטת אין משמעות ל"טוב" או ל"רע" ואם הכול יחסי והכל תלוי-תרבות, אין משמעות לערכים. אפילו במדע נמצאה בעשורים האחרונים אחיזה לתפיסה זו, כשפיזיקת הקוואנטים הביאה לידיעתנו שעצם ההתבוננות שלנו בעולם משנה אותו. אי אפשר להתבונן במציאות באופן אובייקטיבי.

השלכות הרעיון הפוסטמודרני הן רבות והן מתפרסות לתחומים רבים:

בתחומי ההיסטוריה, הפילוסופיה, הלוגיקה, הדת, המוסר, האמנות וכאמור אפילו המדע!!!

התקופה הפוסט מודרנית מתבטאת בתחושת שיעמום וחוסר משמעות, משבר אמונה ומשבר בסטנדרטים של האמנות, אך באופן מפתיע גם בספקנות כלפי כוחם של הקידמה וההיגיון להושיע אותנו ולכן רבים פונים לעבר הניו אייג', הדתות החדשות - ישנות ורוחניות האינסטנט.

צדק, מוסר ואידאולוגיה עריכה

"חלק מהאנשים התייחסו אליך בתור נער הצופים הגדול מכולם... שנלחם עבור האמת, הצדק וגם דרך החיים האמריקאית. כאילו מדובר באיזה שהוא שילוש קדוש ובלתי ניתן להפרדה.

האמת? היא תלויה באדם האומר אותה. מילים הנמסרות ברוגע עשויות להתגלות כשקרים מנוסחים היטב. צדק? שייך לשופט, שיושב מעל כל אלה, אשר נתנו בידיו את הכוח כי אינם יכולים לסמוך על עצמם. והדרך האמריקאית? מתפתחת ללא הרף ממשהו שמתגלה כאמת וגם כשקר, כצדק ודבר מה נוסף..."

(מתוך "Lex luthor - man of steel")


"מה הורס (אדם) מהר יותר מאשר לחשוב ולהרגיש ללא צורך פנימי, ללא בחירה אישית עמוקה, ללא שמחה - כאוטומט של 'החובה'?... על כל ערך להיות המצאה שלנו, הצורך והמגן האישי ביותר שלנו."

(אמירה של פרידריך ניטשה)


"על כל אחד מאיתנו לפתח את הערך שלו, את הצו הקטגורי שלו. נגזר על עם להיכחד אם הוא סבור שחובתו שלו היא חובת הכול... יש להתייחס לצו הקטגורי של קאנט כאל סכנת מוות!"

(אמירה של פרידריך ניטשה)


"מי שמתבונן לעומק יודע שלא משנה מה הן פעולותיו ומה הם שיפוטיו, הוא תמיד טועה"

(מתוך "אנושי, אנושי מדי", מאת פרידריך ניטשה)


"תופעות מוסריות אינן קיימות כלל, ישנן רק פרשנויות מוסריות של תופעות..."

(מתוך "מעבר לטוב ולרע", מאת פרידריך ניטשה)


"אם אתה בעל מידה טובה... אתה קורבנה!"

(אמירה של פרידריך ניטשה)


"אף שהשופטים צלולי הראייה ביותר ששפטו מכשפות, וכן המכשפות עצמן, היו משוכנעים שהן אשמות בכישוף, הרי שבמציאות לא הייתה כל אשמה. וכך הדבר בנוגע לכל אשמה."

(אמירה של פרידריך ניטשה)


"המוסר הוא אינסטינקט העדר המצוי באדם"

(אמירה של פרידריך ניטשה)


"תורת הרצון החופשי היא המצאה של המעמדות השולטים"

(אמירה של פרידריך ניטשה)


"השודד ואיש השלטון שמבטיח להגן על הקהילה מפני שודדים, נוצקו בסופו של דבר באותה התבנית, אלא שאיש השלטון משיג את מטרתו באמצעים שונים מאלה של הראשון."

(אמירה של פרידריך ניטשה)


"אני מוכן לסכן את שלוותן של אוזניים תמימות, ולהצהיר שהאגואיזם שייך למהות הנפש האצילית... ושהוא מתבסס על החוק היסודי של הדברים."

(אמירה של פרידריך ניטשה)


"את מי נבקש לשרת, אם לא את עצמנו?"

(אמירה של פרידריך ניטשה)


"מה שנעשה מתוך אהבה הוא תמיד מעבר לטוב ולרע."

(מתוך "מעבר לטוב ולרע", מאת פרידריך ניטשה)


"כל מוסריות היא חד צדדית. כשם ששיטה לגיטימית כלשהי מעדיפה התנהגות מסוימת על פני אחרות."

(אמירה של פרידריך ניטשה)


"ייתכן שהניסוי הזה יכניס אותי לשדה מוקשים מסוכן. אני משער שכיוון שאיני מורגל להתעניין באינוס ילדות קטנות, הרי תיאורטית עלי לנסות זאת..... אבל להכאיב למישהו באמת, זה מפחיד אותי. אני משער - לא! זוהי מגבלה. מגבלה שאני חייב להתגבר עליה. כדי להשתחרר מעכבות ההרגל יהיה עליי לאנוס ולהרוג..... אינוס, ולכל הפחות הריגה, חיוניים בהחלט לאיש האקראי. השתמטות מזה תהיה השתמטות ממילוי חובה ברורה."

(מתוך "איש הקובייה")


"אנו מניחים כי 'הגינות' ו'גילוי לב' הם תכונות בעלות חשיבות ראשונה במעלה ליחסי אנוש בריאים, והשקר והעמדת הפנים נחשבים, באתיקה האנאכרוניסטית של ימינו, לתכונות רעות."

(מתוך "איש הקובייה")


"להיות ישרים והגונים כמו שאנחנו כאן, דומה לסטריפטיז זול - המון תנועות ורעש והמולה כדי לגלות שיש ציצקס וזרגים ותחתים בעולם, משהו שכולנו ידענו מלכתחילה."

(מתוך "איש הקובייה")


"אם אבגוד באריק זה ייראה -" סיכמתי בלֵאות"- אני לא יודע, זה ייראה כאילו בגדתי במישהו."

"אל תדאג בעניין הזה, " אמר ג'ק. "לעולם איננו יודעים מה טוב בשבילנו. יכול להיות שבגידה היא בדיוק מה שאריק מייחל לו."

(מתוך "איש הקובייה")


"מוסר קיים אצל מי שמעוניין במוסר. שום דבר לא חקוק באבן ולא מגיע משמים [...] ואני אומרת, שאם הוא יכול לעשות את זה, להתחמק מעונש, וגם להחליט שהוא לא מטריד את עצמו בענייני מוסר - אז הוא אדון לעצמו."

(הדודה מאי לראש המשפחה סול, מתוך הסרט "פשעים ועבירות קלות", בבימוי וודי אלן)

נאראטיבים, דמיון, מציאות והיפר - מציאות עריכה

"עם מה שאמיתי, מציאותי, אי אפשר להתווכח. ישנם הסברים כימיים למה שמתרחש ברמה המולקולרית וגורם לדשא להראות ירוק... אלא אם כן האדם הצופה בדשא לוקה בעיוורון צבעים... בהתחשב בכך, האם התפיסה אינה אמיתית יותר מהמציאות כשלעצמה?

אני לא יכול לשנות את צבע הדשא... אבל האם אוכל לשנות את הדרך בה הוא נתפס? אני מאמין שכן."

(מתוך "Lex luthor - man of steel")


"ביטלנו את העולם האמיתי: איזה עולם נותר לנו? אולי העולם הגלוי לעין?... אך לא! יחד עם העולם האמיתי ביטלנו גם את העולם הגלוי לעין!"

(מתוך "דמדומי האלים", מאת פרידריך ניטשה)


"כלום לא אמיתי [מציאותי]"

(מתוך "Strawberry Fields Forever", מאת ג'ון לנון. במקור: "nothing is real")


"..... הם בני אנוש."

"רק על פי דפוסי הרגלי התפיסה שלנו. ייתכן בהחלט כי ילדות קטנות הן לאמיתו של דבר מפלצות מעולם אחר ששוגרו כדי להשמידנו.... ברור לגמרי," המשכתי, "כי בלעדי ילדות קטנות לא יהיו לנו נשים, ונשים - חריצפץ פסיס קוליקוקו פלצתיסיוט."

(מתוך "איש הקובייה")


"..... אבל הוא לא ידע אם הוא ד"ר ריינהרט שחלם שהוא משחק תפקיד של דבורה, או שמא הוא דבורה החולמת שהיא ד"ר ריינהרט. הוא לא ידע, וראשו הזדמזם כולו. כעבור כמה דקות הוא משך כתפיו: 'יכול להיות שלמעשה אני ג'ימי קרטר החולם שאני דבורה החולמת שהיא ד"ר ריינהרט..... מכל מקום,...... בחלום הזה על היותי ד"ר ריינהרט, אני שמח שאני במיטה עם אשה ולא עם דבורה.'"

(מתוך "איש הקובייה")


"שמי הוא ג'ק אקסטיין. למה שאפעיל את דמיוני? אם אני במגע טוב עם המציאות, למה שאזנח אותה?"

"מנין לך שזוהי המציאות?"

"מנין לך שלא?" שאל ד"ר א'.

"אך אם יש ספק כלשהו, מן הראוי שתערוך ניסויים במציאויות אחרות."

"אין שום ספק בלבי."


(מתוך "איש הקובייה")


"ליסה: אבא, תתעורר!!! אתה לא רובוט, אתה רק אחוז דיבוק ע"י השטן!!!

הומר: [מתעורר] מה? אה, כן!!! [מסתובב ומפרכס] אאאאררגג ננההה נננגגג"


(דו שיח בין ליסה להומר סימפסון, בפרק "ספיישל ליל כל הקדושים", מתוך "משפחת סימפסון")


"[...] תזכרו שההיסטוריה נכתבה על ידי המנצחים. ואם הנאצים היו מנצחים, הדורות הבאים היו מבינים את הסיפור של מלחמת העולם השנייה בצורה שונה לגמרי."

(הדודה מאי לראש המשפחה סול, מתוך הסרט "פשעים ועבירות קלות", בבימוי וודי אלן)


"'אך בסופו של דבר," שאלתי, "מה כל זה אומר? האם זה טוב או רע? האמנם היה יו צריך לשאוף להפוך לממציא או שמוטב היה לו להישאר אדם רגיל כמו כולם? אני לא מבין שום דבר."

השטן התלקח בלהבה ירוקה וחבט בכל כוחו באגרופו על השולחן. "הרי אמרתי לך לא לבקש ממני מוסר השכל!" הוא צעק. "חשוב בעצמך את אשר תרצה! אותי עזוב במנוחה! כאילו שאני מבין משהו בבני אדם!" והוא נבלע באדמה בהותירו מאחור ריח של גופרית. עצבני להחריד הפך להיות השטן בזמן האחרון."

(מתוך "שיחות עם השטן", מאת פ.ד. אוספנסקי)


"אבל כולם רואים בכם רוחות רעות!"

"קשקוש! אנו רוחות החומר. נכון שמה שאתם רואים כרוע, עשוי לעתים קרובות להיות מועיל מנקודת המבט שלנו ולהוות נקודת מוצא הקושרת אתכם לאדמה ומונעת מכם להתרחק ממנה. אך עדיין, אין זה נכון לכנות אותנו בשם רוחות רעות..."

(מתוך "שיחות עם השטן", מאת פ.ד. אוספנסקי)

הנפש האנושית עריכה

"אולי אני צריך לקנות את "הדיילי פלאנט" ולפטר אותו. בוודאי יש אחרים במעמדי ששולטים באמצעי המדיה. גברים חסרי ביטחון, המבקשים בבורות לומר להמונים מה לחשוב.

אבל מה שאנו חושבים, מנסיוני, הוא משני... למה שאנחנו מרגישים. אנחנו לא מכונות... אלא יצורים אנושיים. והאינטלקט שלנו, לטוב ולרע... הוא עבד לרגשותינו."

(מתוך "Lex luthor - man of steel")


"הטירוף הוא דבר נדיר אצל בני האדם כפרטים. אך בקרב קבוצות, מפלגות, עמים ותקופות - הוא החוק."

(מתוך "מעבר לטוב ולרע", מאת פרידריך ניטשה)


"הפציינט האחר שלי בבחמ"ק היה ארטורו טוסקניני ג'ונס, כושי שחי כל רגע ורגע כאילו הוא פנתר שחור מבודד לנפשו באי בודד, ששטחו שני דונמים ושורץ ציידים לבנים חמושים.... הקושי העיקרי בהושטת עזרה לו היה, שדרך ראייתו את העולם נראתה כהערכה ריאליסטית מצויינת של חייו כפי שהיו עד כה."

(מתוך "איש הקובייה")


"על בני אדם להיות פטורים מסייגים ומגבלות, דפוסים ועקיבויות, על מנת שיהיו חופשיים לחשוב, להרגיש וליצור בדרכים חדשות. יותר מדי זמן מעריצים בני האדם את פרומותיאוס ואת מארס. פרוטיאוס הוא שצריך להיות לאלוהינו."

(מתוך "איש הקובייה")


"'אבל עדיין אני לא מבינה מדוע', אמרה. 'אתה אומר שאני רשאית להניח לקוביות להחליט אם נזדיין הבוקר או לא. אני חושבת שזה טיפשי. אני רוצה להזדיין. אתה רוצה להזדיין. אז למה להכניס את הקוביות לעסק?'

'כיוון שמרכיבים פעוטים רבים בך אינם רוצים להזדיין. מרכיב פעוט בך רוצה להרביץ לי, או לרוץ בחזרה אל ג'ק, או רוצה לשוחח איתי על פסיכואנליזה. ולא נותנים בכלל למרכיבים הפעוטים האלה שבך את ההזדמנות להרים ראש ולחיות. את מדכאה אותם כיוון שרוב רובך רוצה להזדיין."

(מתוך "איש הקובייה")


"הרעיון לשלח לחופשי את האנס, הרוצח והשוטה..... נשמע אידיוטי ומטורף לסוהר ששמו האישיות הנורמלית, הרציונלית. וכך גם הרעיון לקרוא דרור לפאציפיסט נשמע אידיוטי ומטורף לאישיות הסוהרת של רוצח. אך האישיות הנורמלית היא כיום אות ומופת לתסכול, שיעמום וייאוש. תראפיית הקוביות היא התיאוריה היחידה המציעה לפוצץ את כל העסק."

(מתוך "איש הקובייה")


"יושר וגילוי לב?.... ישו! הם הדברים הרעים ביותר האפשריים ביחסי אנוש נורמליים. 'אתה באמת אוהב אותי?': על השאלה האבסורדית הזאת, כה טיפוסית לנפשותינו החולות, צריכה לבוא תמיד התשובה: 'אוה, אלוהים אדירים, לא!' או 'אהבתי נעלה מכל מציאות: היא דמיונית'. ככל שישתדל יותר האדם להיות ישר ואותנטי, כן עתיד הוא להיתקל יותר במחסומים ועכבות. על השאלה 'מהי באמת הרגשתך כלפי?' יש לענות תמיד עם אגרוף בפרצוף. אך אם יתבקש מישהו: 'ספר לי בצורה הזייתית ודמיונית מהי הרגשתך כלפי', הוא משוחרר מאותה תביעה נוירוטית לאחדותיות ואמת....."

(מתוך "איש הקובייה")


"חלק ממך חושב שאני כלבה חצופה."

הוא היסס ואחר כך הנהן.

"וחלק ממך חושב שאני הכי הגונה כאן"

"את צודקת בהחלט," ענה מיד.

"מי מכל אלה הוא אתה האמיתי?"

הוא קימט את מצחו ונראה כמתרכז באנאליזה עצמית.

"אני משער, שאני האמיתי הוא -"

"אוה, לעזאזל, האנק. עכשיו אתה לא הגון."

"לא הגון? אני לא גיליתי לך אפילו מי מהם -"

"אך האם אחד מהם אמיתי יותר מהאחרים?"


(מתוך "איש הקובייה")

הניכור, האבסורד שבקיום, האדם כאוטומט עריכה

"והנה, הקוביות התייחסו לכל חפץ ולכל אדם כאל אובייקטים, ואילצו גם אותי לנהוג כך. הרגשות שאמור הייתי לחוש כלפי הכול נקבעו בידי הקוביות ולא על ידי הזיקה המהותית שביני לבין האדם או החפץ. את האהבה ראיתי כקשר כובל, שרירותי, אי-רציונלי, עם אובייקט אחר.

היא משהו כפייתי. היא מרכיב חשוב של האני של העבר. היא מוכרחה להישמד. ליליאן מוכרחה להפוך לאובייקט; אובייקט, שהשפעתו המהותית עליי או התעניינותי בו יהיו כה זעומות כמו, למשל, ... נורה המרהיל (שם שבחרתי באקראי מתוך ספר הטלפונים של מנהטן)."

(מתוך "איש הקובייה")

תרבות הצריכה עריכה

"ליסה: אבא, תוריד את ד"ר פיל לאדמה תכף ומיד!! הוא בנאדם, לא אוכל!!!

הומר: תרגעי, ליסה! אני לא אוכל את ד"ר פיל...

ליסה: אבל אבא, הרגע אכלת אותו!

הומר: [הבועה הענקית הירוקה ממנה עשוי גופו בפרק הזה רוטטת והוא צוחק, בזמן שד"ר פיל צועק ש'לא מאוחר מדי' ומתמוסס לתוך קיבתו] אה, נכון... ואת יודעת, יש לו בדיוק אותו הטעם כמו לג'פרי טמבור..."

(דו שיח בין ליסה והומר סימפסון, בפרק בו הומר הופך לאיש בועה ענקי כמו בסרט אימה, "ספיישל ליל כל הקדושים", מתוך "משפחת סימפסון". הסבר קצר: יש דיבור בתעשייה לפיו ד"ר פיל, הפסיכולוג המפורסם ומנחה תוכנית שיח משלו, נראה בדיוק כמו ג'פרי טמבור, העוזר הלא יוצלח האנק ב"המופע של לארי סנדרס")

ההיגיון, הלוגיקה, פיזיקת הקוואנטים והמדע בכלל עריכה

"חוסר ההיגיון שבדבר אינו טיעון כנגד קיומו, אלא דווקא תנאי לו."

(מתוך "אנושי, אנושי מדי", מאת פרידריך ניטשה)


"ישנם דברים רבים שאני לא הרוצה לדעת. החוכמה מציבה סייג גם לידע."

(אמירה של פרידריך ניטשה)


"העובדה שקיום המדע, כפי שאנו עוסקים בו כיום, הוא אפשרי, מעידה שהאינסטינקטים הבסיסיים המגינים על חיינו חדלו לתפקד."

(אמירה של פרידריך ניטשה)


"סיבתיות היא כלי מועיל הנותן לאדם תמונה על תהליך של אירועים - אך לא יותר...... סיבה ותוצאה... כנראה לא מתרחשות לעולם - במציאות עומד לפנינו רצף שממנו אנחנו קוטעים שני חלקים... אנחנו לא רואים סיבתיות, אנחנו מסיקים אותה."

(אמירה של דייוויד יום)

סמלים, זהויות, הגדרות והחשיבה המערבית עריכה

"אני לא מאמין לאף אחד מבעלי השיטות, ונמנע מהן: השאיפה לשיטה היא חוסר יושרה."

(אמירה של פרידריך ניטשה)


"משום שאני מתייחס לבעיות עמוקות כפי שאני מתייחס לאמבטיה קרה - ממהר להיכנס, ממהר לצאת. המחשבה שכך לא מצליחים להעמיק, לא מצליחים לצלול למצולות, היא האמונה הטפלה של המפחדים ממים... האמנם נותר הדבר לא מובן ולא מוכר אם רק נוגעים בו, מביטים בו, מאירים עליו בדרך? האמנם חובה לשבת עליו קודם, ולדגור עליו כמו על ביצה?"

(מתוך "המדע העליז", מאת פרידריך ניטשה)


"איננו אנו עצמנו; לאמיתו של דבר, אין דבר שנוכל לכנותו עוד "אני"; רבי פנים אנו, האני שלנו כמספר הקבוצות שאנו נמנים עמן... הנוירוטי סובל בגלוי ממחלה שהכול סובלים ממנה בסתר...

(מאת ג'.ה. וֵן דֶן בֳּרג)


"כל אחד יכול להיות כל אחד."

(מתוך "איש הקובייה")


"מחשבותיי אלה ריגשוני לאין-שיעור: 'על בני אדם ליהנות ולחוש בנוח עם זרימה חופשית מתפקיד לתפקיד' - מדוע אין זה כך? בהיותם בני שלוש או ארבע הילדים מוכנים ומזומנים להיות הברנשים הטובים או הברנשים הרעים, האמריקנים או הרוסים, הסטודנטים או המשטרה המכה. אולם ככל שהתרבות הולכת ומעצבת אותו, כן הולך הילד ומתעקש לשחק מערך תפקידים אחד ויחיד ותו לא: הוא מוכרח להיות תמיד הברנש הטוב, או, מאותם טעמים כפייתיים בדיוק, הברנש הרע או המורד. הכושר והיכולת לשחק ולהרגיש את שני מערכי התפקידים - אבדו. הוא התחיל לדעת מי הוא אמור להיות.

התחושה של אני קֶבע: אה, מה מתאווים פסיכולוגים והורים לנעול את זאטוטיהם באיזה כלוב בר - הגדרה. עקיבות, דפוסים, משהו שנוכל להצמיד לו תווית - זה מה שאנו מבקשים בילדנו."

(מתוך "איש הקובייה")


"עם ראשית היעשותי לאיש הקובייה, קהלי התחלף מעמיתי למקצוע הפסיכיאטריה והיה לבלייק, ניטשה, לאו-צו. יעדי היה להשמיד כל חישת קהל; להיעשות למחוסר ערכים, מעריכים, למחוסר משאלות: להיות לא אנושי, מכיל הכול, אלוהים."

(מתוך "איש הקובייה")


"וחוץ מזה יש לנו תרגיל-ק', הנקרא כך לכבוד החוקר האמריקני הגרמני הדגול ד"ר אברהם קרום..... התלמיד רושם שישה תפקידים או עצמויות אפשריים, שאותם הוא מוכן לאמץ לפרקי זמן הנעים מדקות מספר ועד שבוע או יותר..... בני משפחה וידידים סבורים, כמובן, שהתלמיד נמצא בדרך לאי שפיות ושהתראפיסט שלו כבר הגיע לשם, אך ההתעלמות מספקות ולעג היא מרכיב חשוב בתהליך ההיעשות לאיש קובייה. ד"ר קרום מספר לי, כי תלמיד שלו הרחיב והאריך את תרגיל-ק' בעוד שעה ועוד שעה, עד שהגיע משעה אחת ביום לעשרים ושלוש שעות ביממה, משנה את מיהותו מיום ליום - להוציא שבת, שאותה הוא מייחד למנוחה. בתחילה היו בני משפחתו וידידיו אחוזים בהיסטריה של פחד וזעם, אך מרגע שהסביר להם מה הוא עושה, התחילו להסתגל לדבר. מקץ חודשים מספר, אשתו וילדיו פשוט שואלים אותו בשעת ארוחת הבוקר מיהו באותו היום, ועורכים את ההתאמות הנחוצות. מאחר שבין תפקידיו הרבים הוא היה שמעון סטילטס הקדוש, גרטה גארבו, ילד בן שלוש וג'ק המרטש, ראויים בני משפחתו לשבח על בגרותם הפסיכולוגית. ינוחו על משכבם בשלום."

(מתוך "איש הקובייה")


"אני ג'ק אקסטיין, לכל הרוחות והשדים! אמרתי את זה וחזרתי ואמרתי שש פעמים."

"לי זה ידוע, אלישע, אבל השבוע יש פה עוד חמישה ג'ק אקסטיינ'ים אחרים, לכן אני לא מבין מה זה משנה."......

"כבר פגשת את ג'ק אקסטיין הגבוה והרזה?" שאל הנמוך והשמן. "בחורצ'יק נורא נחמד."......

"בטח, אולי. אבל אני הוא ג'ק אקסטיין האמיתי."

"כמה מוזר. גם אני."

"בעולם החיצוני, אני מתכוון."

"אבל גם אני מתכוון בדיוק לזה. וכך גם ג'ק הגבוה והרזה וג'ק הצעיר והשרירי והבחורה החמודה ג'קי אקסטיין. כולם."


(מתוך "איש הקובייה")


"אני הוא השופט המחוזי האחראי על אזור ספרינגפילד ואני אוחז בידי מסמך משפטי שקובע כי אתה הוא סימור סקינר וככזה יתייחסו אליך מעכשיו ואף אחד מתושבי ספרינגפילד לא יחזור לדבר על זה לעולם, כמו גם על זהותך האמיתית"

(מתוך "משפחת סימפסון", בסוף הפרק בו מתגלה שסימור סקינר הוא לא סימור סקינר, אלא מתחזה שלקח את זהותו האמיתית בוייטנאם - והבן האמיתי שב הביתה, למרבה הזוועה)


"ניגשתי אליו וראיתי משהו באמת בלתי צפוי. יו היה שונה לגמרי, בכלל לא אותו האדם אשר נכנס לחנות לפני חמש או עשר דקות. אתם לא תבינו זאת, אך אנו יודעים שלכל אחד מכם יש כמה וכמה פָּנים. אנחנו אפילו מכנים אותם בשמות שונים. אז הנה, שווה בנפשך, שאתה נכנס לחנות עם אדם מסוים, וכעבור חמש דקות הוא הופך למישהו אחר לגמרי. מאירועים מקריים מעין אלה מורכבים חיינו. אותי הדבר הזה הרגיז עד מאוד."

(מתוך "שיחות עם השטן", מאת פ.ד. אוספנסקי)


"באל זה, הנושא אלפי שמות, מתמזגים באורח מסתורי כל הניגודים. שיווה - רב חסד, רחום, גואל מצרה, מרפא אלוהי, בעל אלף עיניים ואלף אשפות מלאות חצים, באמצעותם הוא מכריע שֵׁדִים. הוא זה שפרש את חסותו על בני האדם, צאן מרעיתו. גרונו כחול מן הרעל שהיה אמור להשמיד את האנושות, אותו הוא שתה כדי להציל את בני האדם. שיווה - "זמן נצחי", המשקם ללא הפסק את כל שנהרס על ידו. במובנו זה הוא מופיע בדמותו של לינגה, פאלוס שחור השקוע בתוך יוני; אנשים סוגדים לו בהיותו מקור החיים ואל התאווה. אך בו זמנית, שיווה הוא גם אל הסגפנות והסגפנים, והסגפן הגדול מכולם, עוטה אוויר לגופו; אל התבונה, הידע והאור. הוא גם שליט הרוע, החי בבתי קברות ובאתרי שרפת גופות, נושא נחשים על ראשו ומחרוזת גולגלות לצווארו. [...] בת זוגו של שיווה, מסתורית ורבת ניגודים ממש כמותו, הנה בעלת פנים רבים..."

(מתוך "שיחות עם השטן", מאת פ.ד. אוספנסקי)

אמנות ותרבות עריכה

"לנו המודרנים אין תרבות משלנו. אנחנו ממלאים את עצמנו במנהגים זרים, באמנויות,בפילוסופיות, בדתות ובמדעים: אנחנו אנציקלופדיות משוטטות"

(מתוך "כיצד מועילה ומזיקה ההיסטוריה", מאת פרידריך ניטשה)


"אצל המלומד התנוון אינסטינקט ההגנה העצמית; שאם לא כן, היה מגן על עצמו מפני הספרים. המלומד הוא מנוון."

(מתוך מכתביו של פרידריך ניטשה)


"כיום נעלם הטקסט לעיתים קרובות תחת הפרשנות (של הקורא)"

(אמירה של פרידריך ניטשה)


"גם המורים יצטרכו לשנות את דרכיהם.

'הציורים שלך נוטים להיראות דומים לדבר שאתה מצייר אותו, בחורצ'יק. עושה רושם שאינך מסוגל להיות משוחרר ולבטא את עצמך.'

'החיבור הזה הוא הגיוני מדי ומאורגן מדי. אם יש לך שאיפות להתפתח כסופר, עליך ללמוד לסטות מהנושא ולהיות לפעמים לא - רלוונטי לחלוטין.'"

(מתוך "איש הקובייה")


"גם שיחות הן בעיה, אמרתי. התחביר שלנו הוא עניין של הרגל, ההגייה שלנו, הקשר ההגיוני. יש לי הרגל של חשיבה לוגית, שברור בעליל כי הכרחי לשבור אותו. ואוצר מילים. מדוע אני משלים עם מגבלות המלים שאנחנו מורגלים בהן? אני מטומטם! פשוט מטומטם! ..... רציהמון. חראמנות. מקדמשאלות. מכפישמחה. מתירע. סלטמבל. סתומח. למה לא? האדם הגביל את עצמו באופן מלאכותי לעבר. אני מרגיש את עצמי יוצא לחופשי."

(מתוך "איש הקובייה")


"[ליסה שולחת את ידה למכונת הכתיבה. על המסך מופיעה תמונה של איצ'י העכבר, מושיב את סקרצ'י החתול על כיסא הספר ועורף את ראשו עם תער]

בארט: אה, צפוי מדי... כמו שאני רואה את זה, במקום שמפו, איצ'י מכסה את השיער של סקרצ'י ברוטב ברביקיו, פותח קופסה של נמלים אוכלות בשר, והשאר כבר כותב את עצמו.

[על המסך מופיעה התחלת הרעיון שהגה בארט, לאחר מכן הנמלים אוכלות הבשר זוללות את ראשו של סקראצ'י עד לגולגולת החשופה, איצ'י מפעיל את המעלית הקטנה בכיסא הספר, ומשגר את סקרצ'י להתרסק דרך התקרה ודרך תחתיתו של מכשיר הטלויזיה בקומה שמעל למספרה. חקיין של אלביס צופה בטלויזיה. אחרי שהוא לוטש עיניים בגולגולת של סקרצ'י הוא אומר, 'אוך, התוכנית הזאת לא טובה', שולף אקדח ויורה בטלוויזיה.]

(דו שיח יצירתי בין בארט וליסה, מתוך "משפחת סימפסון")


[הפתיח הרגיל של משפחת סימפסון מופיע. בסופו, כרגיל, מתיישבים בני המשפחה אל מול הטלוויזיה. פתאום מופיע מאט גרונינג, היוצר של הסדרה וחותם את שמו על השטיח שבדירה. הומר מזיז את רגלו בחשאיות מגושמת ומוחק את החתימה. שנייה לפני תחילת התוכנית, מאט גרונינג רץ לשם שוב במהירות וחותם מחדש]

(מתוך "משפחת סימפסון", הפתיח היומי)


"טום: המקום הזה יפהפה. אני לא בטוח מה זה.

ססיליה: זאת כנסייה. אתה מאמין באלוהים, נכון?

טום: למה את מתכוונת?

ססיליה: שיש סיבה לכל דבר, לעולם שלנו, ליקום.

טום: אה... אני חושב שאני יודע למה את מתכוונת. לשני האנשים שכתבו את 'שושנת קהיר הסגולה', לאירווינג סאקס ולר.ה. לוין. הם סופרים שכותבים ביחד סרטים.

ססיליה: לא, לא. אני מדברת על משהו הרבה יותר גדול מזה. לא, תחשוב לרגע. יש סיבה לכל דבר, אחרת זה יהיה כמו סרט בלי משמעות ובלי סוף טוב."

(דו שיח בין טום בקסטר, שהוא דמות בדיונית בסרט בתוך הסרט 'שושנת קהיר הסגולה', לבין ססיליה, דמות "אמיתית". בבימויו של וודי אלן)


"אני חושב על הגישה הפוסט מודרנית כעל גישתו של גבר, שאוהב אשה מאוד תרבותית, ויודע שהוא לא יכול לומר לה 'אני אוהב אותך בטירוף', כי הוא יודע שהיא יודעת (ושהיא יודעת שהוא יודע) שהמילים הללו כבר נכתבו על ידי ברברה קרטלנד. אבל עדיין יש בנמצא פתרון. הוא יכול לומר לה: ' כפי שברברה קרטלנד היתה מנסחת זאת, אני אוהב אותך בטירוף. '"

(מתוך "Postscript to The Name of the Rose", מאת אומברטו אקו)


"הבעל: אני מרגיש אצלו פגיעות רבה, גבר-ילד שזועק ומתחנן לאהבה, יתום חף מפשע בעולם פוסט מודרני.

האשה: אני רואָה טפיל, אדם מושחת ומנוון מבחינה מינית, נוכֵל שמבקש רק להשביע את הדחפים הבסיסיים והמיידיים ביותר שלו.

הבעל: המאבק שלו הוא מאבק של גבר. הוא מרומם את רוחי.

האשה: הוא פרא-אדם תוקפני ונאלח - ועם זאת אני לא יכולה להסיר ממנו את העיניים.

הבעל: הוא נמצא מעבר לזמן ולמקום.

האשה: הוא מבחיל אותי.

הבעל: אני אוהב את זה.

האשה: גם אני."


(דיאלוג בין בעל ואשה, העומדים מול דיוקנו המצויר של קריימר, מתוך הפרק "המכתב", בסדרה "סיינפלד")


"זו תוכנית על לא-כלום"

(ג'רי סיינפלד, מאפיין את התוכנית "ג'רי", מתוך הפרק "תוכנית הניסיון", בסדרה "סיינפלד")


"ש-לום - ירו-שלים - א-ני - מתנ-צל !!!"

(קטעי מילים של אדולף היטלר, שחוברו בערמומיות במיצג קולנועי ע"י בועז ארד, אמן פוסט מודרני, כדי לגרום לנו לחשוב על סיטואציה דמיונית, שבה היטלר בא לא"י כדי לחפש מחילה)

תקשורת ותדמית עריכה

"האין זה הכרחי לאדם שרוצה להניע את ההמון, להציג תדמית בימתית של עצמו?"

(אמירה של פרידריך ניטשה)


"העניין בפוליטיקה הוא לא לומר את האמת, אלא שיאמינו לך שאתה דובר אמת."

(אמירה של ניקולו מקיאוולי)


"הנצרות עומדת להיעלם... אנחנו יותר פופולריים מישו עכשיו".

(ג'ון לנון, בראיון שהעניק בחודש מרץ 1966 למראיין האנגלי מורין קליב מה"איבנינג סטנדרד")


"לכל אחד מגיעות 15 דקות של תהילה"

(אנדי וורהול)

שפה, תובנות, ניסוחים של האמת עריכה

"האמת כשלעצמה אינה כוח. עליה למשוך כוח אליה, או אל הצד המנוגד לה, ולא היא תיכחד שוב ושוב."

(אמירה של פרידריך ניטשה)


"כל אמת היא עקומה. הזמן עצמו הוא מעגלי."

(מתוך "כה אמר זרתוסטרה", מאת פרידריך ניטשה)


"האמת היא מין סוג כזה של טעות שבלעדיה, מין מסוים של יצורים לא יכול להתקיים. ערך החיים קובע יותר מכל."

(אמירה של פרידריך ניטשה)


"אני חושש שאיננו מצליחים להיפטר מאלוהים מכיוון שאנחנו עדיין מאמינים בדקדוק... אנחנו לא רק מציינים דברים בעזרת מילים, אלא חושבים מלכתחילה שדרכן אנחנו נוגעים באמת שבדברים"

(2 אמירות של פרידריך ניטשה, מתוך "דמדומי האלים")


"כל מילה היא שיפוט מראש"

(אמירה של פרידריך ניטשה)


"כוונתי היא להפוך לחידתי את מה שאנו חושבים שאנו מבינים בעזרת מילים."

(אמירה של ז'ק דרידה)


"פילוסופיה היא בראש ובראשונה כתיבה. לכן היא תלויה לחלוטין בסגנונות ובצורות השפה... ממש כמו הספרות."

(אמירה של ז'ק דרידה)


"הייתי אומר שדקונסטרוקציה לא מפסידה דבר מכך שהיא מודה שהיא לא- אפשרית."

(אמירה של ז'ק דרידה)


"אני מציעה שהאנק יפתח באמת את כל הסכרים ופשוט ישקר לנו. יספר לנו מה שמתחשק לו לספר בלי שום מאמץ עכבני להגיע לאיזו אשליה המכונה בפניו 'אמת'."

(מתוך "איש הקובייה")

אלהים, דת ומשמעות החיים עריכה

"לעתים קרובות יותר מאשר ההפך, כשבוחרים בדרך בחיים, הדרך הקלה נבחרת. הסיבות לכך ברורות, מובנות... אך לסיכומו של עניין בלתי נסלחות. כי הרי נוצרנו על מנת ליצור את עצמנו... זו המתנה הגדולה ביותר שהבורא העניק לנו."

(מתוך "Lex luthor - man of steel")


"עלוב נפש קיקיוני שכמוך, יציר המקרה והיגיעה, מדוע אתה מכריח אותי לספר לך את מה שמוטב לך יותר מכל לא לשמוע? הדבר שהיה לך האושר הגדול הוא מעבר להישג ידך: לא להיוולד, לא להיות, להיות לא כלום. אך הדבר השני הטוב ביותר הוא למות מהר!"

(השד סילנוס, באגדה ישנה על המלך מידס)


"הרוח הדיוניסית מאלצת אותנו להכיר בעובדה שכל מה שנולד צריך להיות מוכן לסופו המכאיב. היא מכריחה אותנו להביט באימת הקיום האינדיווידואלי, מבלי שהחיזיון יהפוך את בשרנו לאבן."

(אמירה של פרידריך ניטשה)


"היעדר חוש היסטורי הוא המחלה התורשתית של כל הפילוסופים... הכול נעשה (למה שהינו עתה). אין עובדות נצחיות ואף לא אמיתות נצחיות. לכן מה שדרוש לנו מהיום היא התפלספות היסטורית, ויחד איתה מידת הצניעות"

(מתוך "אנושי, אנושי מדי", מאת פרידריך ניטשה)


"מחשבה נוראה אך מרנינת לב! נוראה משום שאנו חשים שהשומר הקודם שלנו נטש אותנו, ומרנינה משום שלפתע נפתח העולם עד אינסוף. עכשיו אפשר להעלות על הדעת כל דבר....... לבנו גואה מהכרת תודה, תדהמה, תחושה רעה, ציפייה - סוף סוף שוב נראה האופק משוחרר, גם אם אינו מואר, סוף סוף ספינותינו שוב יכולות לצאת בלי להתחשב בסכנה; שוב מותר כל מסע נועז לעבר הידיעה; הים, הים שלנו שוב נפתח לפנינו; ייתכן שמעולם לא היה 'ים פתוח' כזה."

(מתוך "המדע העליז", מאת פרידריך ניטשה)


"הרגנו אותו, אתם ואני. כולנו רוצחיו. אך איך עשינו זאת? איך הצלחנו לשתות את הים? מי נתן לנו את הספוג שמחק את כל האופק?....... הקדמתי לבוא. זמני טרם הגיע. מאורע גדול זה עוד בדרך, עודנו במסע; טרם הגיע לאוזני בני האדם... מעשה זה עדיין רחוק מהם יותר מהכוכבים הרחוקים ביותר - אך הם עצמם ביצעו אותו."

(מתוך "המדע העליז", מאת פרידריך ניטשה)


"מה הן עתה כנסיות אלה, אם לא קבריו ומצבותיו של אלוהים?"

(מתוך "המדע העליז", מאת פרידריך ניטשה)


"הייתכן! זקן קדוש זה שביער עוד לא שמע כי מת האלוהים!"

(מתוך "כה אמר זרתוסטרה", מאת פרידריך ניטשה)


"האדם מעדיף את האין כתכלית על החיים באין- תכלית"

(מתוך "הגנאולוגיה של המוסר", מאת פרידריך ניטשה)


"דברי קוהלת בן דוד מלך בירושלים.

הבל הבלים, אמר קוהלת, הבל הבלים הכול הבל.

מה יתרון לאדם, בכל עמלו שיעמול תחת השמש.

דור הולך ודור בא, והארץ לעולם עומדת.


וזרח השמש ובא השמש

ואל מקומו שואף זורח הוא שם."

(מתוך "קוהלת", אחד מספרי התנ"ך)


"את שבה וחוזרת כל הזמן לאותה הרגשה בסיסית..... שכל משאלותייך ואמונותייך הן אשליה וחסרות משמעות...... ומה אם את צודקת? ..... ומה אם הרגשתך, שכל המשאלות אינן אמינות וכל האמונות הן אשליות, היא נכונה, היא הראייה הבשלה, התקֵפה של המציאות, ושאר בני האדם חיים באשליות שהתנסותך אפשרה לך להיפטר מהן? התייחסי לכל משאלותייך כאילו ערך שווה לכולן ולכל אחת מאמונותייך כאילו הן אשליות כולן."

(מתוך "איש הקובייה")


"הוללותה המינית והחברתית היתה הכנה טובה לחייקוביות; היא שחררה אותה מעכבות בתחום, שלעתים פעמים רבות בולמות וחוסמות את כל מערכת החיים. מצד אחר, היא דיכאה את כל הצד הרוחני של עצמה: היא התביישה להתפלל בנוכחותי כמו שמרבית האחרים יתביישו לבצע "סואסנט-נף" בטקס אכילת לחם הקודש. אך היא היתה מסוגלת לעשות את זה (וקרוב לוודאי גם את הדבר האחר). היא התפללה."

(מתוך "איש הקובייה")


"נד, שקלת פעם את אחת הדתות האחרות? הן כולן בערך אותו הדבר במילא"

(הכומר לאבג'וי לנד פלנדרז, מתוך "משפחת סימפסון")


"מיקי: האם את תופשת, שחיינו תלויים על חוט השערה?

גייל: ירדת מהפסים, מיקי. אתה אמור לחגוג עכשיו.

מיקי: את מסוגלת להבין עד כמה הכול חסר משמעות? הכול.

אני מדבר על החיים שלנו, תוכנית הטלוויזיה, כל העולם כולו - הכול חסר משמעות."


(דו שיח בין מיקי סאקס לגייל, בסרט "חנה ואחיותיה", בבימוי וודי אלן)


"לויד:[...] משהו הרבה יותר מפחיד מאשר לפוצץ את היקום.

פיטר: יש משהו מפחיד יותר מאשר להרוס את העולם?

לויד: כן. הידיעה שזה לא משנה כך או אחרת. שהכול אקראי. שהכול נובע מתוך הכלום בלי שום תכלית, ובסופו של דבר נעלם לנצח. אני לא מדבר על העולם. אני מדבר על היקום. כל המרחב וכל הזמן הם רק עווית זמנית, ואני מקבל משכורת בשביל להוכיח את זה."

(דו שיח בין לויד לפיטר, בסרט "ספטמבר", בבימוי וודי אלן)


"בוריס: סוניה, ומה אם אין אלוהים?

סוניה: בוריס דימיטרוביץ'! אתה מתלוצץ?

בוריס: ומה אם אנחנו רק חבורת אנשים מגוחכת, שמתרוצצת אנה ואנה בלי שום טעם ותכלית?

סוניה: אבל אם אין אלוהים, לחיים אין משמעות. אז בשביל מה להמשיך לחיות? למה לא פשוט להתאבד?

בוריס: טוב, בואי לא ניסחף. ייתכן שאני טועה. לא הייתי רוצה לפוצץ לעצמי את המוח ואחר כך לקרוא בעיתונים, שהם מצאו משהו [מצביע כלפי מעלה]."

(דו שיח בין בוריס וסוניה, בסרט "אהבה ומלחמה", בבימוי וודי אלן)


"דוריס: אבל בלי אלוהים, היקום הוא חסר משמעות. החיים הם חסרי משמעות. אנחנו חסרי משמעות. [הפסקה דרמטית] יש לי דחף פתאומי ובלתי נשלט להזדיין."

(מונולוג של דוריס, במחזה "אלוהים", שמופיע בספרו של וודי אלן "ללא נוצות")

ניו אייג', הרוחניות החדשה ושטויות אחרות עריכה

"משאלה אחת, רעיי וידידיי, אחת ויחידה: להמית את עצמכם. ודאי שואלים ומבקשים אתם זאת. ודאי מרגישים אתם כי מסע גילויים חשוב הוא פי כמה מכל הריחופים הפעוטים שחפץ האני הצרכני הנורמלי לקנות.

הקוביות מושיעות רק את האבודים תועי הדרך. האישיות הנורמלית, השלמה, מתנגדת לגיוון, לשינוי. אולם לנוירוטי המפוצל, הכפייתי, האומלל, קורא דרור מכלא השיקים וחשבונות הבנק. מבחינה ידועה נעשה ל"אישיות אוטוריטארית", אך אינו מציית לאלוהים, לאב, לכנסייה, לדיקטטור או לפילוסוף, אלא לדמיון היצירתי שלו עצמו - ולקוביות. 'לו רק יתמיד הפתי בפתיותו', אמר לפנים יוסאריאן, 'הוא יוכל להיעשות לאיש הקובייה'.

אך אין זה קל; רק קדושים ומשוגעים מנסים להשיג זאת. ורק האחרונים מצליחים בזאת."

(מתוך "איש הקובייה")


"את מאמינה שכל אחת ממשאלותייך היא שרירותית, חסרת משמעות וקלת ערך כאחרת?

שבמובן מסוים, אין חשיבות כלל למה שאת עושה או אינך עושה?

אם כן, מדוע שלא תניחי להטלת קוביות - למקרה - להחליט מה תעשי?"


(מתוך "איש הקובייה")


"ייתכן שזה יצלצל כמו שיוצא מפיו של איזה 'אב פורבז', אך מי אני שאהרהר אחר חפצו של אלקובים?..... דברו של המשיח נהיר: בטל את עצמך על מנת שתציל את עצמך. עליך לוותר על משאלות אישיות, חומריות, להיעשות דל ברוח. על ידי הכפפת רצונך האישי לשגיונות הקובייה, תממשי אותו ביטול עצמי בדיוק הנדרש בכתבי הקודש."

"אלקובים הוא האלוהים," אמרה.

(מתוך "איש הקובייה")


"הוי, שוטים היינו! שוטים!..... מיליון שנה האמנו כי הבחירה היא אך ורק בין שליטה ומשמעת מצד אחד, לפריקת עול מצד אחר: איננו מבינים כי השניים כאחד הם, במידה שווה, דרכים להנצחת הרגל, עמדה ואישיות עקיבים. האישיות הארורה!" חרקתי בשיני ונרעדתי בגופי. "אנו זקוקים לאנארכיה ממושמעת, פריקת עול מבוקרת, מלכה ליום אחד, רולטה רוסית, וטו, אן-דן-דינו-סופלה-קטינו: דרך חיים חדשה, עולם חדש, קהילה של אנשי קובייה."

(מתוך "איש הקובייה")


"אלקובים רועי, לא אחסר;

....ינחני במעגלי צדק למען האקראיות;

גם כי אלך בגיא צלמוות

לא אירא רע, כי המקרה עימדי;

....אך טוב וחסד ורשעה אכזריות

ירדפוני כל ימי חיי;

ושבתי בבית המקרה לאורך ימים."


(מתוך "איש הקובייה")


"התוצאות החברתיות של כינון אומה של אנשי קוביות הן, מעצם ההגדרה, בלתי ניתנות לחיזוי. התוצאות החברתיות של קיום אומה של אישויות נורמליות, ברורות לגמרי: אומללות, סכסוכים, אלימות, מלחמה, והעדר אוניברסלי של שמחה ואושר."

(מתוך "איש הקובייה")


"והוא מרגיש את עצמו משוחרר כשהוא תופס, כי בעיותיו הנוראות ניתנות לפיתרון, אך מעתה לא עליו מוטלת עוד הדאגה להן: הן הוטלו על כתפיהן המרובעות של הקוביות. הוא נאחז אקסטזה. את העתקת השליטה מעצמות פרי אשליה אל הקוביות, הוא חווה כאילו היתה המרת דת או ישועה ממרום. זה דומה במידת מה לתחושתם של נוצרים נולדים מחדש, המפקידים נשמתם בידי המשיח או אלוהים, או של חסיד הזֵן או הטָאוֹאִי הנכנעים לטָאוֹ. בכל המקרים האלה נזנח משק שליטת האגו והחסיד נכנע לכוח הנחווה כמצוי מחוצה לו."

(מתוך "איש הקובייה")


"הקוביות לא הורו לי לעשות את זה."

"אתה אף פעם לא עושה שום דבר על דעת עצמך?"....

"לא כשיש לי ברירה."

"לוק הוא האדם היחיד שהכרתי מימי," אמר פרד, "שנועץ באלוהים שלו בכל פעם לפני שהוא הולך לבית כיסא."


(מתוך "איש הקובייה")


"ד"ר דיינהרט, הייתי רוצה לפתוח את דיוננו בכך שאציג לך את השאלה המרכזית שלנו להיום, ואחר כך אבקש מכל אחד מאורחינו האחרים לחוות דעתו לגבי אותה נקודה: 'האם דת אלקובים שלך היא בריחה?' "

"בהחלט", אומר ד"ר ריינהרט, לועס בשביעות רצון את מקטרתו, אחר משתתק. גב' ו' נראית תחילה מלאת ציפייה ואחר כך מעוצבנת.

"באיזו צורה היא בריחה?"

"בשלוש צורות," שוב לועס ר' בלי מילה את מקטרתו, שליו ומרוצה."


(מתוך "איש הקובייה")

מין, מיניות, מגדר ומונוגמיהעריכה

"...גברים, וכאן היא ממקמת אותם, הם בעצם נשים. זו הבעיה שלהם, וזו הבעיה שלנו. הרשו לי אפוא לחדד קביעה זו. אם הגבר אינו אשה, הוא חתיכת חרא, והוא הפך את העולם ל'ערימת חרא'".

(מתוך ההקדמה של אביטל רונאל ל"מניפסט החלאה", מאת ואלרי סולאנס, בהוצאת רסלינג)


"הגבר הוא תאונה ביולוגית: הגן Y (זכרי) הוא גן X (נקבי) לא שלם, כלומר יש בו מערכת כרומוזומים לא שלמה. במילים אחרות, הזכר הוא נקבה לא שלמה, נֱפל מהלך, הפלה שהתרחשה שלב הגנים. "להיות גבר" פירושו להיות לוקה בחסר, מוגבל מבחינה רגשית; גבריות היא מחלת חֳסר, וגברים הם נכים רגשיים."

(מתוך "מניפסט החלאה", מאת ואלרי סולאנס)


"צר לנו להודיעך כי בנך מתנהג תמיד כגבר. דומה שאינו מסוגל להיות נערה גם מקצת הזמן. הוא אינו יוצא אלא עם נערות וייתכן שיהיה זקוק לטיפול פסיכיאטרי."

(מתוך "איש הקובייה")


"מריה, אם ישו, חיוותה פעם את דעתה, כי טבע מיניותו של האדם מגדיר את כל חייו, אך חזקה עליה שהיתה נבונה וידענית מכדי שתניח, כי בכך שהגדרת אדם בתור הטרוסקסואלי, הומוסקסואלי, ביסקסואלי או אסקסואלי, עשית את שלך. אני, בהתחלה, לא הייתי די נבון וידען. הנחתי, בדרכי המכאנית הטיפוסית, כי שבירת הרגלים מיניים משמעה החלפת תנוחות משגל אהובות, החלפת נשים, מעבר מנשים לגברים, מגברים לנערים, מעבר לפרישות מלאה וכן הלאה."

(מתוך "איש הקובייה")


"אולם בהתיקי את איש הקובייה לממלכת המחקר המיני, הדבר ששאפתי לו היה חור לזיון. זאוס השתוקק להסוות את עצמו כחיה ולהשתגל עם אשה יפה. אך משאלתי המקבילה, עזה כתאווה, היתה להיעשות לקהל של נבדקינו. בתור קהל, ייתכן שאוכל ליצור אווירה של מתירנות חובקת כל, שבה הבתולה תרגיש את עצמה חופשייה לתת ביטוי לזימתה; העליז - לתת ביטוי לתשוקתו החביונית לקוס. איש הקובייה גילה, כי לאיש הנסיונות מותר הכול כמעט. האם יעלה בידי ליצור מצב ניסויי לנבדקי, שיהיה מתירני במידה שווה?"

(מתוך "איש הקובייה")


"'מחר אחר הצהריים, מר ה', עליך להיות בכתובת הרשומה בפתק הזה. תפגוש שם גבר שסופר לו כי אתה הומוסקסואל כמוהו. הוא ינסה לפתות אותך. עליך לעודד אותו ככל האפשר, תוך כדי נתינת הדעת להרגשות ולתגובות שלך. אם הוא יגיע לאורגזמה, תקבל בונוס נוסף של מאתיים דולר. אנחנו מעוניינים לחקור את המגעים החברתיים והמיניים בין גברים נורמליים, כמוך וכמו הגבר ההומוסקסואלי. במעטפה הלוטה...'

הוראות והנחיות כאלה עברו במוחי. ייתכן שאצטרך לשכור פרוצות ועליזים, אך במקרים מסויימים ייתכן שאצליח להביא נבדקים לידי כך שימלאו את שני התפקידים. (שני גברים הטרוסקסואלים דשים זה בזה תוך איסוף נתונים)."

(מתוך "איש הקובייה")


"מין משעמם אותי. התעלסתי עם גברים, נשים וילדים בכל מספר וצורה אפשריים, קיבלתי פינים ושאר עצמים מעוצבים כנדרש בכל הפתחים בגופי ובכל הצירופים האפשריים, ובכל זאת המין הוא שיעמום."

(מתוך "איש הקובייה")


"אולם לקלות לא נודעה כאן כל משמעות. היה עלי להיות אשה, לשחק את תפקיד האשה. אפילו אתנשא מעל בעלי כהר אוורסט מעל שיח ננסי, עלי ללמוד להשתרע מפורקד ומפושק לפניו. יש לקרוא דרור לשניותי. לעולם לא יוכל איש הקוביות להיות מושלם, עד שיהיה אשה.....

'ישו', אמרתי לאט ובקושי, 'זה יכאב לי כהוגן כמה ימים.'"

(מתוך "איש הקובייה")


"האדם לחיקוי נוצר, וכל זכר מאחסן בתוכו אלף מחוות, ניבים, עמדות ומעשים נשיים, שעורגים לבוא על ביטויָם אך קבורים בו בעומק רב - בשם ולמען הגבריות. זוהי אבדה טראגית. ייתכן כי תרומתם הגדולה ביותר של מרכזי הקוביות שלנו היא, שהם יוצרים סביבה המעודדת מתן ביטוי לכל התפקידים; סביבה המעודדת ביסקסואליות. וביתר כנות אפשר לומר סקסואליות מלאה, לו היתה הכנות אחת ממעלותינו.

הייתי אשה במאות הזדמנויות, ואני ממליץ שכל גבר אמריקני בריא, גזעי, יהיה גם הוא אשה."

(מתוך "איש הקובייה")


מר/ גברת גריסון: הייתי מאוד מסוכסך עם המגדר שלי, עד שהבנתי דבר פשוט אחד:  אני לא יכול ללדת, לכן אני גבר. אשה היא רק מי שמסוגלת ללדת...

הורה מהקהל: מר גריסון? אשתי סבלה מסרטן הרחם ועברה כריתת רחם לכן היא לא יכולה ללדת...

מר/ גברת גריסון: אז אני מציע לך ללכת לעשות בדיקת איידס, כי אתה מתרומם, אדוני!!!

(מתוך "סאות'פרק")

ביקורת על הפוסט מודרניזם עריכה

"אוה, לוק, אתה שוב לוגם לך לגימונת מאותה מיסטיות מזרחית ארורה שלך. אלמלא הייתי עצמות עקיבה, גרגרן בשבתי לשולחן, מרושל בלבושי, מסביר פנים בדיבורי ומסור בלא סייג לפסיכואנליזה, להצלחה, לפרסום המאמרים - וכל הדברים האלה בדרך עקיבה - לעולם לא הייתי מגיע לידי עשיית דבר כלשהו, ומה הייתי אז אני עצמי.....

אילו לפעמים הייתי מעשן בצורה אחת..... לפעמים בצורה אחרת, לפעמים כלל לא, אילו שיניתי את אורח לבושי, הייתי עצבני , רגוע, שאפתני, עצלן, תאוותן, גרגרן, סגפן - היכן היה ה'אני' שלי? מה הייתי משיג? הדרך שבה בוחר האדם להגביל את עצמו היא הדבר שמגדיר את אופיו. אדם בלא הרגלים, עקיבות, שגרה חדגונית - ומכאן שיעמום - אינו אנושי. הוא חולה נפש."

(מתוך "איש הקובייה")


"לפעמים חשפו, כמובן, הקוביות אי אלו מהדחפים העמוקים ביותר (ולא נודעים עד כה) שלי, והניחו להם להתבטא, ועם הזמן זה התרחש לעתים קרובות יותר ויותר. אך במקרים אחרים גילו הקוביות כי לא הלכתי לשחק כדורת מזה ארבע עשרה שנה משום שאינני אוהב כדורת, וכי לא ישנתי עם איזו לכלוכית שמנה משום שחושיי אמרו לי שלא אהנה מזה, וצדקו. אני משער שייתכן כי איזו אלפית מדוכאת שבי אוהבת כדורת, מטומטמים, לכלוכית ותנוחה מספר עשרים ושלוש, אך רמת התפיסה שלי לא היתה מסוגלת לאתר זאת."

(מתוך "איש הקובייה")


"אתה פסיכי מקצועי. ואתה עוסק בפסיכותראפיה. הא." הוא ניענע בראשו. "אבאל'ה המסכן. הוא חשב שמרפאים אותי פה."

"התפיסה של חייקובייה אינה קוסמת לך?"

"מובן שכן. אתה הפכת את עצמך למין מחשב כמו המחשבים שבשימושו של חיל האוויר שלנו בוויטנאם. אלא שבמקום לנסות להרוג מספר מרבי של אויבים, אתה תיכנתָּ את עצמך להטיל את הפצצות שלך באקראי..... טיפש גדול שכמוך..... העולם הזה הוא בית משוגעים שרוצחים מהלכים בו חופשי, מענים, סאדיסטים חולניים מתוסכלים המנהלים כנסיות, חברות ענק, מדינות. זה היה יכול להיות אחרת, וזה היה יכול להיות טוב יותר, ואתה יושב על גוש השומן שלך ומטיל קוביות..... אתה יודע שבית החולים הזה הוא פארסה, אבל הוא גם סבל טראגי - פארסה טראגית. אתה יודע שמשוגעים מנהלים את המקום הזה - משוגעים! - גם בלי להביא בחשבון אותך! - שלעומתם נראים רוב המאושפזים כאן כחכמי הדור. אתה יודע מהי הגזענות האמריקנית. אתה יודע מהי המלחמה בוייטנאם. ואתה מטיל קוביות! אתה מטיל קוביות!!"

(מתוך "איש הקובייה")


"איש הקובייה הוא מושג חולני עד היסוד, ריק לחלוטין מכל אהבה."

....."אבל הרעיון של הריסת האישיות: מעניין זה, " המשיך ד"ר קרום.

"רק בתנאי שתזעזע ותסדוק את הקליפה המסתירה את אהבתנו", השיב ד"ר ריינהרט."

(מתוך "איש הקובייה")


"ודאי, האדם הוא יצור רב פנים," אמר ד"ר ויינבורגר, חובט לפתע באגרופו בשולחן. "אך כל עניינה ועיקרה של ציביליזציה הוא להחזיק את האנס, הרוצח, השקרן והמועל מאחורי סורג ובריח, אסורים ומדוכאים. אפשר להסיק מדבריך, שעלינו לפתוח את הכלוב ולהניח לכל מיעוט המרצחים שלנו שיתרוצצו חופשיים כציפורי דרור."

(מתוך "איש הקובייה")


"... הניכור והאנומיה של ד"ר ריינהרט הגיעו ככל הנראה לדרגה כזו, שאבדה לו הזהות היחידה והוא נעשה לאישיות רבת פנים. הספרות מלאה בחקר מקרים מהטיפוס הסכיזואידי הזה, והוא שונה מהמקרה הקלאסי רק במספר הגדול של אישיויות שהוא מסוגל ככל הנראה לאמץ לעצמו. טבעו הכפייתי של ביצוע התפקיד הזה מוסווה בשימוש בקוביות ובדת האלקובים ההבלותית שנוצרה סביב זה. הדפוס הפתולוגי של ניכור ואנומיה שכיח בחברתנו, והמספר הגבוה של בני אדם שהושפעו מדת אלקובים ממחיש את כוח המשיכה הטמון במבנה המילולי שבכוחו להסוות ולאושש את ההתפוררות הפסיכולוגית שהתחוללה.....

דת אלקובים היא לאו דווקא בריחה, אלא כמוה ככל הדתות, גחמה, אישור ואימות. וכן, אם אפשר לומר כך, חיזוק הרפיונות הפסיכולוגיים של היחיד הדבק בדת. הפאסיביות נוכח אלוהים הנוקשה של הקתוליות או היהדות, היא צורה אחת של בריחה, הפאסיביות נוכח אלוהים הגמיש והבלתי חזוי של המקרה היא צורה אחרת. את שתיהן אי אפשר להבין אלא במונחי פתולוגיה יחידנית וקבוצתית."

(מתוך "איש הקובייה")


"אני רוצה לרקוד!" אמר הרקדן, "לרקוד! לרקוד! ולא אכפת לי תחת איזה דגל אני רוקד! אני רקדן! אני רוצה לרקוד עד שכל הדגלים ייעלמו, והעולם לא יהיה עוד, ורק הגוף שלי ינוע בחלל, משוחרר מכל חוקי ארץ ושמיים!"

"אני רוצה לשיר!" אמר הזמר, "לשיר! לשיר! ולא אכפת לי תחת איזה דגל אני שר! אני זמר! אני רוצה לשיר עד שכל הדגלים ייעלמו, והעולם לא יהיה עוד, ורק הקול שלי ימלא את החלל בעונג אלוהי נשגב!"....

"בראבו!" אמר הקצין בחיוך ומחא כפיים. אחר כך הוא שלף את האקדח..... הוא ירה פעם אחת אל רגלו של הרקדן, פעם אחת אל גרונו של הזמר, ופעם אחת אל ראשו של השחקן, אל מרכז מצחו......

"אני אוהב לירות" אמר הקצין בחיוך, "ולא אכפת לי במי אני יורה. כשאני יורה, מתאחד הגוף שלי עם קת האקדח, והקליע חותך את האוויר אל תוך המטרה שלפני, ובאותו רגע כל העולם כולו מתפוצץ ברעם אדיר ומושלם. ועכשיו", אמר הקצין, "הניפו את הדגל ! אנחנו מתקדמים !"

(מתוך הקטע "לרקוד", שמובא בספר "המעגל הפתוח", מאת אמיר אוריין)

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית