רומן גרפי (קומיקס), של חברת די.סי קומיקס, המציג את לקס לות'ור, כאדם מיוסר, המתלבט מהם הקוים האדומים במשימה שלפניו.
המשימה? כצפוי, הכפשת סופרמן, הרס תדמיתו הציבורית.
עיבוד הכריכה לעברית כפרוייקט עצמאי: איליה כהן
תקציר היסטורי על הדמויות
סופרמן (אנגלית: Superman) הוא דמות בדיונית של גיבור-על, שנוצרה בשנת 1938,על ידי צמד יהודים ג'רי סיגל הכותב וג'ו שוסטר המאייר, וכיום נמצאת בבעלות חברת די.סי קומיקס.
דמותו של סופרמן הופיעה לראשונה בחוברת הקומיקס "קומיקס פעולה" #1, ומאז התפרסמה במגוון רחב של מדיות נוספות, ביניהן גם תסכיתי רדיו, סדרות טלוויזיה, סרטי קולנוע וספרים.
לקס לות'ור היה אויבו הראשי של סופרמן ברוב שנות קיומו של גיבור-העל, והגה מספר תוכניות על מנת להשמידו. בגרסאות הראשונות לות'ור היה מדען משוגע, אך בגרסאות מאוחרות יותר הוא תואר מחדש כאיש עסקים ערמומי. לתקופה קצרה בשנות ה-2000 הוא היה נשיא ארצות הברית.
על הספר
הספר נפתח בעיר מטרופוליס, כפי שהיא מופיעה מבעד לעיניו של לקס לות'ור, אויבו המושבע של סופרמן.
העיר, כפי שהיא מוצגת באיור, יפה להפליא, עיר הראויה שמשוררים יכתבו עליה. אם תשאלו את לקס לות'ור, העיר מסמלת עבורו את האפשרויות. את הקדמה והרעיון שכל בני האדם נולדו שווים - ויכולים לשפר את חייהם ולהגיע להישגים.
היחידי שפוגם ברעיון זה, הוא סופרמן, גיבור העל הותיק, צדקן בלתי פגיע שמסוגל לירות קרני לייזר מעיניו. איך ייתכן שכולם שווים, אם יצור אחד מרחף מעל כולם, חזק יותר מכל השאר, כולו צדקנות ועזרה מלמעלה לאנושות?
לות'ור איננו טרוד רק בסופרמן, יש לו גם שביתה לדכא . איגוד העובדים במפעלי לקסקורפ הכריז על השביתה, מה שדי תוקע מקלות בגלגלי המכונה התעשייתית המשומנת. והוא גם צריך להציל מישהו, אדם חיוני למזימה שהוא מתכנן, אי שם בברית המועצות לשעבר...
זה לא elseworlds, אבל זה בהחלט מרגיש ככה...
ב- elseworlds, דמות נלקחת ממקומה הבטוח והרגיל והיא מושמת בתוך מציאות שונה, שהתקיימה אי פעם, תתקיים אי פעם, או שמא מעולם לא היתה קיימת.
הסיפור בהחלט לא נופל בקטגוריה זו, שכן הוא ממוקם בהמשכיות הרגילה של יקום די סי, קצת אחרי תום כהונתו של לקס לות'ור כנשיא ארצות הברית, אך קשה לראות בו סיפור רגיל, יותר קל לראות בו סיפור של מציאות שונה. מה ששונה הוא נקודת המבט, אך נקודת מבט כה חתרנית, שהיא יוצרת יקום אחר מבלי לעבור באמת ליקום אחר.
כל הסיפור מתואר דרך נקודת המבט של לקס לות'ור, מה שיוצר אווירה פוסט מודרנית לאורך הספר. בנוסף לכך גם חיצוניות הדמויות משתנה. אנחנו פוגשים סופרמן אחר, אכזרי. לא הסופרמן שאנחנו מכירים מהקומיקס הקלאסי, אלא סופרמן כמו שלות'ור רואה אותו.
השתלשלות העניינים בספר
זהירות, ספויילר!!! זהירות, ספויילר!!! זהירות, ספויילר!!!
חלק ראשון
והנה אנו רואים את לקס לות'ור מנהל שיחה עם מר סטאניסלוו לווין, פועל ניקיון בתעשיות "לקסקורפ", בנוגע למצבו הכלכלי הקשה של זה האחרון.
ובינתיים, מגיעה שיחה מברית המועצות לשעבר, מנציג מיוחד שנשלח מטעמו לטוס לשם. ביחד עם מקומיים ששכר, מחפש השליח של לקס ומוצא את המדען הסובייטי, שחייו מאויימים.
לות'ור מבטיח למדען, שאם יבוא אחריו לארצות הברית, הוא ומשפחתו יהיו מוגנים.
חלק שני
לקס מגיע למעבדה מיסתורית בה עובד המדען הסובייטי, סרגיי, שבה; כך מסתבר, הם מחזיקים אשה מיסתורית עוד יותר, בתוך מיכל מלא בנוזל וצינורות הזנה שמחוברים לאשה העירומה. לקס מבקש מהמדען שיעזור לאשה האומללה והמדען מבטיח שיעשה כמיטב יכולתו.
כחלק נוסף של תוכניתו, לקס מחליט לנסוע לגותאם סיטי. תוך כדי טיסה, הוא דואג לדבר בטלפון עם יו"ר איגוד העובדים, כשאחד מבריוניו מחזיק אותו בעקב רגלו, מתנדנד בין חיים ומוות בראש בניין. עקב ה"שכנוע הקל", הבנאדם חותם לסיום השביתה כמובן.
חלק שלישי
בשלב הזה אנחנו כבר מבינים, שלות'ור אמביוולנטי ביחסו לברוס ויין, האדם שעבורו נסע לגותאם סיטי, כמו גם חלק חשוב מתוכניתו המסובכת והכי חשוב לקוראים: במקרה הוא גם באטמן.
נרגן וזועף מול גישתו הקלילה והליצנית של ברוס לחיים, מנסה לקס לשכנע את ידידו, שאי אפשר לבטוח בחייזר המעופף והבלתי פגיע, סופרמן החזק מכולם, שרק הודות לקודים המוסריים הנחרצים שלו אין לאזרחים סיבה לחוש מאויימים ממנו. ברוס, כהרגלו, איננו מביע תמיכה נלהבת בסופרמן, אך יש לו הסתייגויות מהשלילה הגורפת. לקס מוסיף ומבקש מברוס, אם יוכל להעניק לו עזרה תעשייתית בפרוייקט סודי שברשותו.
ברוס מהסס - והשיחה מסתיימת, לתדהמת ברוס, כשלקס מעניק לו במתנה קריפטונייט בקופסה (מדובר במטאור המכיל יסוד רעיל לסופרמן). בין משפט למשפט, אנו רואים קרב איתנים המתרחש בין באטמן לסופרמן מאוחר יותר. מהלומות מוחלפות.
עם חזרתו של לות'ור למטרופוליס, מתקשר ברוס לאשר את הסכמתו בנושא הפרוייקט. הוא הולך לסייע ללקס.
חלק רביעי
זה יום יפה במטרופוליס המשגשגת - ולקס מודיע בחיוך חגיגי לתושבי העיר, על הופעתה של מושיעה חדשה לעיר מטרופוליס, מושיעה בעלת כוחות בשם הופ (תקווה). הופ, שמסתבר שהיא אותה אחת מהמיכל, מעופפת (לבושה כגיבורת על) מעל לראשי כולם בתרגילי תעופה מרשימים, ממש בזמן להציל נהג שמכוניתו עומדת ליפול מגשר. הופ הופכת לגיבורה פופולרית ויוצאת לסיבוב ראיונות בתכניות השיח השונות.
בערך דף לאחר מכן, הבחורה התורנית בחייו של לות'ור מתעמתת איתו, על ההתאהבות שפיתח כלפי הופ. "היא אפילו לא אשה אמיתית", מטיחה בו המאהבת. משפט מסקרן ביותר, כשחושבים על זה. לות'ור מעליב אותה ושנייה לאחר מכן היא עוזבת אותו ומתפטרת.
שבועיים לאחר מכן, בסמטה נידחת, נפגש ארל, פדופיל מורשע, עם אחד מנציגיו של לות'ור. בשלב זה, אין לנו שום מושג מה לות'ור רוצה מארל, אבל זה לא יכול להיות טוב. רמז למהות המזימה הזדונית נגלה לנו, כאשר פיצוץ מחריד את רחובות מטרופוליס. מפה לשם, לות'ור והופ מגיעים למיטה. היא מתאהבת בו. גם הוא לא אדיש.
חלק חמישי
האידיליה לא נמשכת זמן רב, שכן קריאת מצוקה מוציאה את הופ ממיטתה. "לכי", הוא אומר לה, "יש עוד תושבים שזקוקים לך". היא עפה למקום האירוע, שבו ארל מאיים לפוצץ את כל העיר. ללא היסוסים נוספים, היא פשוט תופסת אותו ו... משליכה אותו אל מותו.
כצפוי, סופרמן מגיע, מציל את ארל ונאבק בהופ. הרג, ולא משנה מי האדם, לא מקובל עליו בכלל. בינתיים אנחנו מגלים שלקס לות'ור מפעיל את הופ באמצעות הזזת עכבר המחשב שלו.
הופ, כך מסתבר... היא מכונה!!!
הופ נסערת. היא לא מבינה מה יכול להיות לסופרמן, או לכל אזרח שהוא, לצורך העניין, נגד הריגת הטרוריסט הפדופיל. ברגע המתאים, לות'ור לוחץ על אופציה מיוחדת במחשב שלו ו... מפעיל חומר נפץ בכמות גדולה, שהושתל בהופ.
הופ מושמדת - ואיתה נהרגים כמה אזרחים חפים מפשע. לות'ור נסער. הוא חש שבמעשיו בגד בהופ. מצידו השני של חלון משרדו, מבחין לות'ור במבטו הזועם של סופרמן. הוא לא יכול להוכיח כלום, כמובן, אבל ברור לו שלקס לות'ור קשור לזה בצורה כלשהי.
מצידו של לות'ור המטרה הושגה, כי אחרי היום הזה תושבי מטרופוליס לעולם לא יביטו בו (בסופרמן) באותה צורה.
ניתוח פוסט מודרני של הרומן הגרפי
כפי שכבר צויין, מעצם העובדה שהסיפור מתואר דרך עיניו של הנבל, המציאות משתנה. הסיפור מאבד ממשמעותו הקודמת ומרוויח חדשה. ספר זה, הוא דוגמה לעלילה פוסט מודרנית, שבה הטוב והרע מאבדים ממוצקותם.
הכיצד?
מהו פוסט מודרניזם?
התפיסה הפוסט מודרנית טוענת בקצרה, שאין אמת מוחלטת אחת ויחידה לפיה ניתן לשפוט את המציאות, אין רעיון אחד ויחיד שהוא נכון. לעולם לא נדע את כל העובדות הנוגעות למצב נתון, לכן כל שיפוט כוללני מדי שנעשה יבוא מתוך בורות ויש סיכוי שכל השיפוטים הערכיים שלנו חסרי ערך.
בהיעדר אמת מוסר אובייקטיבית מוחלטת אין משמעות ל"טוב" או ל"רע" ואם הכול יחסי והכל תלוי-תרבות, אין משמעות לערכים. אפילו במדע נמצאה בעשורים האחרונים אחיזה לתפיסה זו, כשפיזיקת הקוואנטים הביאה לידיעתנו שעצם ההתבוננות שלנו בעולם משנה אותו. אי אפשר להתבונן במציאות באופן אובייקטיבי.
לקס לות'ור וסופרמן - הרע והטוב האולטימטיביים בשבירה והיפוך תפקידים
בואו נחזור לתחילת הספר:
העיר מטרופוליס, כפי שהיא ניבטת מבעד לעיניו של לקס לות'ור, יפהפייה. קשה שלא להתאהב בה כשהוא מדבר עליה, התאור מלהיב וכובש, כיאה ללקס לות'ור הכריזמטי. ככה הוא בנוי באישיות שלו. קשה לדמיין את סופרמן, גם כקלארק קנט, מדבר ככה על מטרופוליס. להזכירכם, מדובר בחייזר דמוי אדם, שגדל כנער חווה בקנזס. הוא אולי למד לראות את מטרופוליס כביתו, אבל הוא ממש לא הטיפוס העירוני הרגיל.
מיד בהמשך,כשאנחנו מביטים בסופרמן מבעד לעיניו של לקס לות'ור, קשה שלא לחטוף הלם. מצחו חרוש קמטים, הוא מטיל צללים מאיימים ומבטו מאיים וחייזרי, מאיים להבעיר הכל. [2]
לות'ור לא מסתפק במבטים: הוא משתף אותנו במחשבותיו על סופרמן, מפרק בשיטתיות כל רעיון חיובי הקשור בסופרמן. לסופרמן יש אמרה שכזו, "יש טוב ויש רע, מאוד קל להבדיל ביניהם!!!".
הבלים, קובע לות'ור, מדובר בראייה הצרה והיהירה של סופרמן, הוא רוצה לחשוב שהוא יודע מה טוב עבור כולם, רעיון שאיננו בהכרח נכון, מעבר לעובדה שבאופן פופוליסטי כבש את לב הציבור.
סופרמן טוען, (זהו למעשה המוטו שלו) שהוא פועל למען האמת, הצדק ודרך החיים האמריקאית. אבל האמת, כך מזכיר לנו לות'ור, תלויה באדם המספר אותה. היא עניין של פרשנות, של נקודת מבט. הצדק, ממשיך לות'ור, משוייך חברתית לשופט, היושב ומחליט החלטות מכס השיפוט שלו, שממוקם מושגית מעל ההמונים שהעלו אותו לגדולה, מכיוון שאינם יכולים לסמוך על עצמם. לפתע אנו מגלים בלות'ור מורד גדול, המסרב לקבל כל סמכות שהיא רק בשל היותה סמכות, באופן שרירותי ועיוור - ורואה בצורת חשיבה שכזו סוג של מורך לב רגשי ואינטלקטואלי, ממש כמו פרידריך ניטשה, אליו נגיע בהמשך.
הצדק האמיתי, הטבעי, מתאים את עצמו למטרות ולאינטרסים של האינדיבידואל, אין צדק "כללי", זהו שקר מוסכם. ודרך החיים האמריקאית? היא משתנה, מתפתחת כל הזמן, למשהו שמוכיח עצמו כאמת אך בו זמנית גם שקר, צדק ודבר מה נוסף. אין דבר כזה, "דרך החיים האמריקאית". לא כמושג סטטי.
השיחה בינו ובין ברוס ויין מוסיפה מימד נוסף, כמעט אינטימי, לאישיותו. [2.2.3]
ניכר בו, שהוא באמת דואג לביטחון ידידו באותו רגע, אולי לגורל האנושות כולה. איך אפשר לסמוך על סופרמן, שבעצם עליונותו, אפשר לומר, מסכן ומדכא את הפוטנציאל האנושי?
ומה כל כך שובר מוסכמות בתמונת העולם הניבטת בספר הזה? ולמה טענתי שהמציאות מבעד לעיניו של לקס לות'ור, היא מציאות שונה?
לא צריך להיות פוסט מודרניסט נלהב, כדי להבין, שלעיתים קרובות אנחנו "צובעים" את המציאות כפי שנראה לנו. לעתים נדירות בלבד, אנחנו אפילו מתקרבים לראות את העובדות כפי שהן, מבלי להשליך עליהן את המטען האישי שלנו.
כאשר האדם מאוהב, למשל, סביר שיראה בעיקר את הטוב והיפה שבאהובתו. את התכונות המבחילות ומעוררות הסלידה, יראה גם כן, כמוזרויות קטנות ומקסימות, שרק גורמות לו לאהוב אותה יותר. כאשר האדם שונא מישהו מכל הלב, מצד שני, הוא יראה בעיקר את הרע והמכוער שבמושא שנאתו. המחשבה, כי יש לאותו אדם צד אנושי, תחלוף במוחו רק לשבריר שנייה, אם בכלל.
אותו סובייקט, אותן תכונות - וראה זה פלא: גם כאשר האדם מקבל את כל העובדות לגבי מצב או אדם מסויים, הגישה שלו והאינטרסים שלו ישפיעו על תמונת המציאות שלו.
כאשר "יורד לנו האסימון" ואנחנו מבינים, שיש יותר מדרך אחת לראות את המציאות המתוארת ברומן הגרפי, ההבנה עשויה להכות אותנו בהלם, אם התרגלנו לראיית העולם השטחית שנהוג היה לצרוך בקומיקס הקלאסי הישן. באותה מדיה לא מתוחכמת, הוצגו לפני הקורא גיבור בלתי פגיע, נאה, חזק, מושלם במוסריותו - ומולו נבל ערמומי וחורש מזימות, רצוי מכוער מעט או לפחות בעל מראה "מעניין", נטול כל ערכים אנושיים או חמלה, כמובן. [4.1] במקרה של סופרמן, לא רק הקשישים שבינינו, שהיו עדים ללידתו המתוקשרת ב- 1938, מכירים את המיתוס:
סופרמן, חייזר מוסרי, בלתי פגיע, וחזק בצורה שלא תיאמן, נוהג תמיד להופיע כשהוא מרחף ולהציל עלמות במצוקה. מולו, נלחם בו בכל הטריקים המלוכלכים, מקורקע לאדמה כמו שאר בני התמותה, ניצב לקס לות'ור, בתחילת חייו על הנייר מדען מטורף ושפל שעבד עבור העולם התחתון ובגרסתו הנוכחית איש עסקים מושחת ואכזרי, שפל לא פחות. סופרמן נוהג לעוף מעל כולם ולהביט באנושות במבט חומל, לקס לות'ור נותר על הקרקע ומתבונן בו במידה לא מבוטלת של קנאה.
לא צריך לעוות בהרבה את העובדות כדי לראות כיצד התמונה מתהפכת, כיצד הכל הופך לתמונת ראי של מה שהתרגלנו לחשוב: סופרמן עדיין עף, אי שם ברקע, מאחורי לקס לות'ור, שניצב על הקרקע, אך לפי לות'ור הוא עף מתוך התנשאות.
התנשאות שדי מתאימה לחתירה שלו לעבר האמת והצדק המוחלטים, שהרי לפי לות'ור הוא יהיר, דוגמטי ודי כוחני, מעביר להמונים את קנה המידה שלו לדברים, כשהוא ניצב כסמל לאומי וכללי לערכים אלו, במקום לסמל את עצמו בלבד. סופרמן בעצמו יודה שהוא חותר לערכים אלו, כך שיש במבט זה משום יסוד עובדתי מוצק.
סופרמן מציל את העולם. עובדה. סופרמן מרים מכוניות כבדות כדי להציל את האנושות. עובדה. מספיקה רק הצצה למבטו העקום של לקס לות'ור על סופרמן, כדי לראות אותו באור חדש, כחייזר מאיים שמסוגל, למרבה הצער להרים מכוניות ואף מבנים כבדים. הסופרמן אותו סופרמן, רק הצללים שנוספו מציגים אותו באור מאיים. ראיית החום שלו אמיתית, אבל דרך עיניו של לות'ור מדובר במבטו הזדוני והיוקד של יצור על אנושי. קמטי ההבעה של סופרמן מודגשים, אך בהחלט לא מומצאים.
וכך, בהיפוך מרשים של תפקידי הנבל והגיבור, לא צריך יותר מאשר הליכה קצרה בנעליו של לקס לות'ור, כדי לראות בסופרמן יצור יהיר, כוחני ומפלצתי.
הראייה המרכזית במוסר החברתי, היא להעדיף חד מימדיות מסוג מסוים, כנטייה מוסרית נעלה, כדוגמת סופרמן. כמה שאתה יותר טוב, ככה יותר עדיף. לעומתם יש הוגים, ע"ע פרידריך ניטשה, שמעדיפים רב מימדיות ואישיות מורכבת יותר, שאיננה חורטת על דיגלה אמירת "לא" לאחר, אלא מציעה כתחליף אמירת "הן" לחיים. במקום שלילה מוחלטת של הרוע, ניתן להציע כאלטרנטיבה פשוט העדפה של מינונים אחרים מהתכונות השונות, טובות ורעות כאחת, לכולן יש מקום באישיות יצירתית ומפותחת. המוסר החברתי, קובע פרידריך ניטשה, הוא מוסר עבדים ששואב את השראתו מהנצרות. הוא מבוסס על שלילת הגוף וההנאות הקטנות. המידות הטובות שאנו כחברה מהללים, נתפסות ככאלה בשל העובדה שהן מועילות לחברה ופוגעות בבעליהן ובפוטנציאל האמיתי שלו.
מנקודת מבט זו, ניתן להשלים את ההיפוך שביצענו ולקבוע שמול סופרמן האיתן מבחינה מוסרית, ההחלטי ונטול הספקות (ובואו נודה בזה, גם די משעמם), דווקא לקס לות'ור עשוי לזכות באהדתנו. הוא אנושי, יש בו ספקות מפעם לפעם והוא מתייסר ומתלבט. [2.2.5] האות המדממת המצוירת על חזהו מציגה את עולמו האפל באור מרתק: לות'ור הוא איש הפלדה האמיתי.
אפילו בנאומו הנלהב של לקס לות'ור נגד סופרמן, בפגישה עם ברוס, יש יסוד של אמת: ברוס ויין (כבאטמן) טען מזה זמן רב שסופרמן נוטה לפעול מבלי לחשוב ולהפעיל את כוחו לעיתים קרובות. למעשה, הסיבה היחידה שבעטיה האנושות אינה נתונה תחת שלטונו של סופרמן, היא רצונו הטוב. הרי בשל כוחו הרב, אין אף צבא שיוכל לעצור אותו. האם אפשר לסמוך באמת על גחמות של חייזר?
יחסי הכוחות הכלכליים ושאלת המעמדות
באחד העמודים הראשונים, די בתחילת העלילה, אנו נתקלים בצד אחר של לקס לות'ור, לקס כאדם רחום השואף לעזור לעובדיו.
כאשר הוא פוגש בפועל הניקיון של חברת לקסקורפ, הוא מבקש ממנו לקרוא לו לקס. הפועל מסרב בנימוס רב, מכיוון שאינו חש בנוח, לקרוא בשמות פרטיים לבוס שלו, למעביד. מצד שני, הוא חש בהחלט בנוח לספר לו על הבן המוכשר שלו, שעלול ללכת לאיבוד בגלל התנאים הכלכליים בהם הוא חי. [2.2.1]
הם מסיימים לשוחח, נפרדים איש איש לדרכו ובהבזק של אנושיות חמה, ישירה, לות'ור קורא לעובד שלו בשם המשפחה, כמעין כבוד. יש רגע קל של אחווה ביניהם, העובד מודה לו, מאוחר יותר יורה לאנשיו לשלב את הבן הכשרוני בתוכנית לימודים מיוחדת שתקדם אותו.
אם עד עכשיו ראינו בלקס לות'ור אדם אכזרי, אך אותנטי בהרבה מסופרמן, נראה במבט ראשון כאילו בהתמקדות שלנו בהתרחשות זו, אנו נתקלים בלקס רחום יותר, הרבה יותר אבהי וחביב. לכאורה. ואולי גם נקודת מבט זו נכונה, אך כאשר אנו בוחנים מקרה זה לעומק, ניתן רק לתמוה על הזעם הקדוש שבו רודף לקס לות'ור את סופרמן, על היותו היוצא מהכלל של הכלל המנוסח במגילת העצמאות, לפיו כל בני האדם נבראו שווים. שהרי לקס לות'ור עשיר כקורח, דבר המעניק לו יתרון בנקודת הפתיחה של מרוץ ההשרדות היומיומי - והוא בפועל איננו שווה זכויות לעובדיו, לא חשוב כמה ינסה להיות אחד מהם.
מלבד היותו פושע מתוחכם, המבצע בעלילות שונות בקומיקס פשעים כנגד האנושות, לקס לות'ור הוא גם הראשון בהיררכיה הכלכלית והמעמדית, בתוך מערכת קפיטליסטית נוקשה, המתקיימת כחלק מחברה שהוא בעצמו הקים. הקפיטליזם יוצר חוסר שיוויון מובנה בין בני האדם ברוב המובנים - ולא רק הכלכליים - ואף מוחק במידת מה את זהותם של הפרטים העניים יותר, כמו גם את יכולתם לפעול בחופשיות דומה לאלו הנמצאים מעליהם בהיררכיה המעמדית, בצורה כזו שבה הפרטים יוצרים ביחד חברה, הפועלת כמכונה משומנת, למשל מבחינה כלכלית.
לות'ור - וזה ייאמר בהחלט לזכותו - אינו חש בנוח ביחסי הכוחות הללו, כאשר הם חורגים מעבר לפונקציה שהם מעניקים לו, להשגת מטרות ספציפיות. הוא מבקש מהעובד שלו שיקרא לו בשמו הפרטי, במטרה לשבור את דפוסי ההתנהגות הכוחניים הללו. הנסיון נכשל. קרוב לוודאי כי אין זו מקריות, שהעובד חש שלא בנוח, שכן הנורמות החברתיות הנהוגות בתעשיות לקסקורפ, בוודאי משכפלות את הנורמות הקיימות בחברה בכלל. ולקס לות'ור, להזכירכם, הוא המקים והדמות הדומיננטית באותה חברה. אין ספק כלל, מהתבוננות קצרה בדמותו, שהוא מרוצה מהעובדה שהוא אוחז בכל כך הרבה כוח, למעשה חוסר השיוויון הבסיסי, המצוי ברווח שבין פעולותיו, לבין אפשרויות הפעולה של העובדים הזוטרים, מזין אותו ומעניק לו חיוניות ועוצמה נפשית, לא רק כלכלית. הוא אוהב להיות בראש הפירמידה, ברוב המובנים.
לקס, הממאן להשלים עם הכשלון, חותר למעין פשרה וקורא לעובד שלו, כאמור, בשם המשפחה. אמנם יש ביניהם לאחר מכן רגע אנושי ברמה מסויימת, שכן העובד אסיר תודה על היחס מלא הכבוד, אך דפוסי ההתנהגות שהושגו, קריאה אחד לשני בשמות המשפחה, מייצגים אוירת עבודה רשמית, שלא לומר מעט מנוכרת. מנקודת מבט זו, ההסדר שהושג בסופו של דבר, תואם טענה מסוימת המיוצגת בספר "שיבוש תרבות". לטענת קאלה לאסן, מחבר הספר, החברה המערבית מנותקת מהעולם הטבעי, כך שהחיים בחברה זו אינם אותנטיים וחופשיים. הביקורת על חוסר השיוויון אינה מוגבלת למעשיו של לות'ור, כי אם מרחיבה את עצמה לעבר המציאות האמריקאית שמחוץ לספר, כלומר הקפיטליזם האמיתי, כאשר מאוחר יותר יטען ארל, פדופיל מורשע, שהוא משגיח על עצמו והולך לטיפול שליטה בדחפים. אל תשקר לי, מבקש העובד מטעמו של לות'ור בגיחוך קל, אחרי שהממשלה קיצצה ברוב תוכניות הסיוע - אני יודע שאין לך לאן ללכת. [2.2.4]
המסקנה - המדיניות החברתית הקפיטליסטית מסכנת את האזרחים סכנה של ממש ופוגעת בביטחונם, כאשר פדופיל שהמערכת שלחה לחופשי מסתובב ללא טיפול. ניתן לקבוע, אף מבלי לדעת מהי במציאות מדיניות הממשלה בנושא הפדופיליה, שאכן בפועל ניתן לציין מקרים דומים, כגון מדיניות נשיא ארה"ב המנוח, רונלד רייגן, שבעטיה נסגרו מוסדות לחולי נפש. אך כאן, לאחר שדילגנו מעט קדימה בעלילה, עדיף שנחזור לבחון את יחסו של לות'ור לעובדיו.
אם נעבור לעניין הבא באותה ההתרחשות, הושטת העזרה מצידו של לות'ור, לבנו של עובד הניקיון, המעשה הנדיב והרחום הזה מאדם כוחני כמוהו, צפוי להרשים אותנו, לגרום לנו להתפעל מהצדקה הזו, שנעשתה כנראה מטוב לבו בלבד. אבל למעשה, אם נבחן שוב את דפוס הפעולה הזה יותר לעומק, נמצא שלקס לות'ור, במובן מסויים, סידר את חייו כך שהוא יהיה זה שמושיט עזרה לאנשים חסרי אמצעים העובדים תחתיו - ובכך בעצם שימר תבנית חברתית כוחנית, שבה הוא מסייע כלכלית והעובד מקבל טובות הנאה, שיטה שמעצימה אותו מבחינה פסיכולוגית ומותירה את העובדים הכפופים למרותו צייתנים ואסירי תודה. ישנו צורך אמיתי לחשוב, אם לקס לות'ור הנדיב לכאורה מנהל את העניינים, מדוע מלכתחילה ישנם עובדים עניים הזקוקים לעזרתו, מדוע שחלוקת הרווחים, כנורמה בסיסית, לא תתבצע באופן מעט יותר שיוויוני?
תחושת חוסר הנעימות מתעצמת, כשאנו מתמקדים באופן בו מוגשת העזרה. לקס נאלץ להתערב בעצמו. דבר זה גורם לנו להבין שאין באותו מקום עבודה מנגנון סיוע והעצמה לעובדים, שיתערב ויאזן מעט את חוסר השיוויון, מנגנון שיבצע פעולות אלו כעניין שבשגרה, שיהפוך את הסיוע למעשה יומיומי ורגיל לגמרי. במקום זה, בפעולה חריגה, לקס לות'ור "עושה להם טובה" ומושך בכמה חוטים.
אפשר לטעון אפילו, ברמה מסוימת, שלות'ור תורם בנדיבות לא באמת מתוך טוב ליבו, אלא כדי להאדיר ולטפח את האגו שלו. וכבר טען הרב מיכאל לייטמן שכל בני האדם אגואיסטים, רעים וטובים כאחד. כל אחד פועל מתוך הרצון להנות והרצון לקבל. הדבר נכון לגבי מעשיו הרעים של לות'ור, אך גם לגבי רצונו לתרום ולעזור. הדבר נכון גם לגבי סופרמן, לפי התאוריה של לייטמן. גם הוא אגואיסט.
עד כאן הביקורת על אופיו של לות'ור עוסקת במישורים התיאורטיים והמרומזים בלבד, אך ככל שאנו מתקדמים בעלילה אנו מגלים פנים נוספות ופרצופים מפתיעים לאישיותו של לקס לות'ור. השביתה שמתרחשת באיגוד העובדים של לקסקורפ חושפת את פרצופו האכזרי של לקס לות'ור. במהלך ברוטלי, הוא שולח ביריונים שיאיימו על חייו של ראש האיגוד ויביאו לסיום השביתה. אם דמותו, כפי שהיא מעוצבת בספר, יצרה עד כה סחף של הזדהות ואהדה כלפיו, כך שניתן היה להתפתות להאמין שמא הוא הגיבור הטוב, פתאום נחשף המקרה הזה והופך לנו מחדש את המציאות המתוארת בספר ואת היחס כלפיו. ושוב, אנו רואים את דמותו כפי שהיא מתגלה לנו בספרים אחרים: דמותו של איש עסקים קר, אכזרי, אדם כוחני שמשתמש במעמד שלו כדי לשלוט בסביבתו, אחד שמוכן אפילו לרצוח כדי להשיג את מטרותיו. [2.2.5]
אז מה האמת? מיהו לקס לות'ור? אדם טוב, נדיב, המעוניין ברווחתם של עובדיו וביחס אנושי כלפיהם? אדם מיוסר, עמוס ברגשי אשמה, בהתלבטויות? או שמא רוצח מבחיל, גביר כוחני חסר רגש? לפי הד"ר יואב בן-דב, השאלה איזו דרך היא הדרך המתאימה לתאר את המציאות כולה איננה רלוונטית. שום תיאור איננו יכול להקיף בצורה נאמנה את המציאות כולה - ולכן אנו נזקקים למספר הסברים לגבי אופייה של המציאות, הסברים שמשלימים זה את זה אך בד בבד הם הסברים סותרים. במילים אחרות, לקס לות'ור הוא כל הדברים הללו - ולא אף אחד מהם באופן בלעדי.
התקשורת ככלי מניפולטיבי לייצור מציאות וההיפר מציאות
מתוך "מי מכיר? ניטשה",בהוצאת מחברות לספרות:
"ב-1981 הכריז בודריאר שהמציאות מתה. 'המציאותי' כיום רק מודמה בעזרת סימנים. נשען על רעיונותיו של ניטשה בדבר 'היעלמותו' של העולם האמיתי, בודריאר משחזר את ארבעת השלבים ('גניאולוגיה') של הסימנים שמובילים להכחדה הפוסט-מודרניסטית של המציאות.
1. הסימן הוא שיקוף של מציאות בסיסית.
2. בשלב הבא הוא מסתיר ומעוות מציאות בסיסית.
3. אחר כך הוא מציין את ההיעדר של מציאות בסיסית.
4. לבסוף הוא לא נושא איתו שום קשר למציאות כלשהי - הוא הסימולקרום (דימוי, חיקוי) הטהור של עצמו.
ברוכים הבאים להיפר-מציאות!"
לקס לות'ור, כך נראה, לא מסתפק בטרוניות על הדוגמה הערכית הגרועה שמעניק סופרמן להמונים, יש לו תכנית פעולה של ממש לחיסולו התדמיתי של אויבו הותיק. הוא מתכנן להשתמש בכלים הטכנולוגיים העומדים לרשותו, כמובן, כדי ליצור מצג שווא - והוא מתכנן להשתמש בכלי נוסף, שמייצג יותר מכל את הסתרת המציאות ויצירתה מחדש, שמציג את ההיפר מציאות הפוסט-מודרניסטית: התקשורת.
בשלב ראשון, הוא יוצר בעזרת סרגיי המדען גיבורת על חדשה ושמה הופ. [2.2.2] [3.5] הוא מארגן מסיבת עיתונאים סביב הופעתה ודואג שיסקרו את פעולת ההצלה שלה, כשהיא מצילה נהג שמכוניתו עומדת ליפול מהגשר. היא אף יוצאת לסבב ראיונות טלוויזיה, שממתגים אותה יותר ויותר בתור גיבורה חיננית ואמיצה. [2.2.4]
בשלב שני, הוא יוצר נבל - משנה לסיפור הזה. ומי יותר מתאים למשימה הזו מאשר פדופיל מורשע, שמסכים תמורת סכום נדיב של כסף לפוצץ את העיר? קשה למצוא אדם, שבהנתן תמונת המצב המוצגת יחשוב פעמיים, יחפש את הכוחות הכלכליים העומדים מאחורי אותו בן בליעל. כשמדובר בפדופיל, הרבה יותר קל להפוך אותו לשעיר לעזאזל, יש שיאמרו שבצדק מסוים.
ובשלב האחרון, הוא יוצר עימות מתוכנן ומתומרן לפרטי פרטים מוקפדים ומדויקים, שבו יאיים ארל לפוצץ את העיר. כאשר הופ משליכה את ארל אל מותו, סופרמן מציל אותו הוא נאבק בה בקרב לחיים ולמוות, לות'ור מנצל את המצב ומשמיד את הופ, כך שסופרמן ייתפס לא רק כיפה נפש, שסרב לתת לפדופיל למות, אלא גם בתור המנוול שהשמיד במו ידיו את התקווה החדשה לעיר הזו - וכל זה בשידור חי, מול מצלמות.
העובדה שבמציאות, לסופרמן לא היה הרבה קשר, אם בכלל, למותה של הופ, לא מדירה שינה מעיניו. המציאות לא משנה, כפי שנבין מיד. עם האמת, לא ניתן להתווכח, כך טוען לות'ור. ישנן סיבות כימיות, המתרחשות ברמה המולקולרית וגורמות לדשא להראות עבורנו ירוק. אלא אם כן, האדם הצופה בדשא, הוא עיוור צבעים. כשלוקחים נתון "זעיר" זה בחשבון, האם התפיסה איננה אמיתית יותר מהמציאות עצמה?
אינני יכול לשנות את צבע הדשא, הוא מוסיף, אך האם אני יכול לשנות את הצורה בה אנשים תופסים אותו? אני מאמין שכן.
במילים אחרות, זה ממש לא משנה אם זה אמיתי, או האם מדובר במצג שווא שהוא חיקוי של האמיתי. העיקר הוא שזה מעניין, שיש מצלמות, שזווית הצילום טובה - ושהצופים מאמינים שזו מציאות. משהו בסאב טקסט של נאומו, אפילו חותר עמוק יותר תחת מושג המציאות, כאשר הוא אומר, בעצם, שהנתונים הכימיים, גורמים לדשא להראות עבורנו ירוק. כלומר, התפיסה שלנו מתערבת באופן קליטת הנתונים עוד לפני שהתקשורת מערימה עלינו ומציגה לפנינו מצגי שווא. כי בעצם, אם נתבונן שוב בעובדות, הדשא ירוק אך ורק בשל חילופי גלי אור בינו לבין החלק במוח שלנו, שמופקד על ראייה.
אין עובדות אובייקטיביות, כאלו שנוצרות עבורנו ללא סינון, עיבוד ופרשנות. והפרשנות בהחלט משפיעה על המציאות, הרעיון אותו אתה מחפש והמטרה אליה אתה חותר משפיעים על מה שתמצא.
ובניגוד לנטייה הטבעית שלנו ליוהרה, כאשר אנו מנסים לרוב לטעון שאנו פועלים מסיבות הגיוניות, למעשה אפילו ההיגיון הכי קשוח שלנו הוא בעצם רציונליזציה של הרגש.
וכך אומר לות'ור:
ציניקנים כמו קלארק קנט ציינו שזה (עלייתה של הופ) עשוי לנבוע מהרצון למכור להמונים גיבור תקשורתי. אך לי זה נראה כמו להעדיף ענן אפור על פני חוט כסף עדין ונאה. אולי אני צריך לקנות את "הדיילי פלנט" ולפטר אותו. יש וודאי אנשים אחרים בעמדתי ששולטים בתקשורת.
אנשים חסרי ביטחון, המבקשים בבורותם לומר לאנשים מה לחשוב. אך מה שאנו חושבים, כך למדתי, הוא משני למה שאנו מרגישים. אנו לא מכונות. אנחנו בני אדם. [3.5] והאינטלקט שלנו, לטוב ולרע... הוא עבד לרגשותינו.
הפנטזיה של לקס לות'ור (וייאמר לזכותו שזו רק פנטזיה), לקנות נתח מהתקשורת, לשלוט בו ולפטר את מי שאינו מוצא חן בעיניו, חושף בפנינו פן נוסף בעשייה התקשורתית:
הון ושלטון, המסננים עבורנו בתקשורת, "ברוב טובם", את שטף המידע. אם בחדשות המועברות לנו מהערוץ הראשון, עלינו לשאול את עצמנו איזה אינטרס פוליטי עומד מאחורי הידיעה ששודרה זה עתה; עם עליית ערוצי השידור המסחריים, לעתים נאלצים אנו לשאול איזה אינטרס כלכלי עומד מאחורי דיווח זה או אחר. אילי הון, חלקם מפוקפקים למדי, שולטים בחלק מערוצי התקשורת - והדבר מדיר שינה מעיניו של כל מי שעיתונות חופשית חשובה לו.
בנוסף, מכיוון שהעיתונות מונעת על ידי אנשים, לטוב ולרע, השפה הויזואלית בה מתנסחת התקשורת פונה לרוב אל הרגש, כאשר דעותיהם המלומדות של הפרשנים באולפן משולות לרציונליזציה הגיונית שאנו עושים לעצמנו בנוגע לסיבת מעשינו כבני אדם פרטיים.
הפרשנים יכולים לדבר כמה שירצו - וליצור מצג שווא כאילו מערכת החדשות מונעת מהרצון להעביר ניתוח רציונלי של המציאות אל הצופים - אך בפועל הדיווחים המועברים לרוב נמהלים בתמונות הפונות לרגש שלנו, בין אם מדובר בזעזוע, עצב, או תחושת תדהמה.
"אכן... תמונות קשות יונית..."
ללות'ור הערמומי יש למעשה סיבה אידאולוגית טובה מאוד מדוע לעוות את תפיסת המציאות של ההמונים, כי לדעתו בכל הנוגע לסיקור פועלו של סופרמן בתקשורת, המציאות מעוותת במילא, מוטה במילא:
לכל אחד --- לכולנו, הוא טוען, מגיע סיכוי לגדולה. כל מה שנדרש זו האמונה שהסיכוי קיים. אך הקיום שלו מאיים לא רק על הרעיון הזה... אלא על הקיום שלנו. אני מאמין שיש משהו מסוכן באופן מהותי כשמשהו אמיתי הופך למיתוס. אני מאמין שכאשר זה קורה, אנחנו מאבדים את החלק בנו ששואף לגדולה.
כי כאשר אנו ניצבים מול מיתוס? אין לנו סיכוי לנצח.
וכך, בהתייחסותו להערצת ההמונים העיוורת, מסיים לקס לות'ור להציג את התיק שלו נגד סופרמן.
הגבר, האישה והמכונה - הבניית הזהות הנשית בחברה פטריארכלית
אזכורה של הופ בספר ממוטט לנו עוד מגדל קלפים מחשבתי. דמות האישה הדומיננטית ביותר בקומיקס הזה, היא למעשה אנדרואיד משוכלל, רובוט שתוכנת לחשוב שהוא אישה.
הופעתה הראשונה מוצגת כפנטזיה הגברית האולטימטיבית: אשה עירומה, במיכל (בהתחלה אפשר להבין בטעות שהיא אנושית, אז ההסבר הראשון שעשוי לצוץ הוא מחלה חשוכת מרפא), חסרת אונים, צריכה שיצילו אותה. [2.2.2] עם החלמתה, היא נחשפת כגיבורת על חדשה, בעלת כוחות עצומים ומתחילה לבנות את תדמיתה כמגינת העיר. בד בבד, היא מתאהבת בלקס לות'ור ולבסוף היא מושמדת בקרב לחיים ולמוות כנגד סופרמן. [2.2.5]
הרעיון, לפיו רובוט יכול להראות, להתנהג ואולי אף לחשוב בצורה כזו, שידמה לאישה, הופיע בקולנוע בסרט המד"ב הקלאסי "בלייד ראנר", אך הוא מעורר אסוציאציות על הגותה של סימון דה בובואר, שטענה ש"אשה לא נולדת אשה, אשה נוצרת כאשה".
בין חוקרי המגדר, ישנם כאלה אמנם, הטוענים להבדלים ביולוגיים מולדים שמשפיעים אף על ההתפתחות הפסיכולוגית, אך אם נחזור לפילוסופיה של בובואר, לטענתה מקורה של הזהות הנשית בהבנייה תרבותית. כלומר, אם נשאל את עצמנו כיצד נשים לומדות לסגל לעצמן התנהגויות "נשיות", או להגדיר לעצמן מהי בכלל נשיות, הן מפנימות את הוראות החברה; כלומר מסרים גלויים וסמויים המועברים להן בילדותן, חוויות ממוסדות הלימוד ומקומות העבודה וכמובן - מסרים שהתקשורת מעבירה להן באמצעות הדימויים הנשיים המועברים באמצעותה: בדרך כלל מדובר בדימוי של אשה חלשה, כנועה, צייתנית, העסוקה בטיפוח עצמי ובמראה החיצוני עד לעייפה.
אמנם לכאורה העת המודרנית מעניקה לנו בפרסום ובתוכניות הטלויזיה השונות דמויות של נשים חזקות, עצמאיות, אך כל זאת רק לכאורה. ברוב המקרים, הדימוי מכוון אך ורק לעבר היצר המיני הגברי ואיננו אותנטי. כאשר מדובר בדמות של אשה חזקה באמת, קורה תהליך הפוך ומצטיירת דמות של אשה נטולת מיניות, דוחה, תוקפנית יותר מהגבר הכי מיליטריסטי, ביצ'ית.
אם לסכם תיאוריה קיצונית אך הגיונית זו, אשה הופכת להיות אשה, כי תכנתו אותה להיות כזו. בדיוק כמו הופ. אמנם לכאורה היא איננה חלשה או כנועה, אך למעשה היא מצייתת לחלוטין לאג'נדה של לקס לות'ור, אין לה שום רעיונות משלה (טוב, במקרה שלה היא רובוט, אך אפשר לראות בה מייצגת סמלית של מצב אמיתי) והיא אף מפגינה את תסמונת העלמה במצוקה ומתאהבת בלות'ור. או בניסוח אחר, היא מתוקה, מקסימה את סביבתה, כפופה לחלוטין לרצונו של הבוס הגבר ואף מתאהבת בו, כלומר מתאהבת בגבר החזק ביותר בסביבתה, ממש סטריאוטיפ של אשה טיפוסית.
אך מול כל התסריט הגברי השחוק הזה, האוחזים בתיאוריה הקווירית מנסים לערער על תפיסה זו. הרעיון שבבסיס טענתם, קורא תיגר על הקריאה הבינארית והחד- מימדית בנושאי מיניות ומגדר, כאילו ניתן להגדיר בני אדם באופן מוחלט באחת הקבוצות, כמאה אחוז גברים או כמאה אחוז נשים, כסטרייטים או הומוסקסואלים או לסביות או אולי דו מיניים. למעשה, הם טוענים, אף אדם לא נמצא לגמרי בקצה האחד או האחר של אותו הרצף, בכל גבר יש מעט מהאישה וגם ההפך נכון. ההגדרה לא רק מעורפלת מעט, היא אף משתנה ודינמית. ישנם אנשים שאף מסרבים להשאיר זאת בשדה התיאורטי ומדברים בלשון נקבה למרות שביולוגית הם יותר זכר, טוענים שאינם גבר ואינם אישה, שהם "קוויר" ובכלל מתעקשים לאתגר ולבלבל את רובנו, כמו גבר חביב ועטור זיפים שקוראת לעצמו יוספה מילשטיין, אשר הופעתה המרתקת בחדשות 10 ודאי גרמה לכאבי ראש לכל מי שאינו רגיל לשיח זה.
דמותה של הופ כאישה היא יצירה חמקמקה: נשיותה לא רק נובעת מעובדת היותה רובוט, היא אף מנוגדת לה במובן מסוים. הדימוי של המכונה בסיפורי המד"ב מעלה בראשנו תכונות "גבריות" למדי: קשיחות, עוצמה, היגיון קר, רציונליות. אל מול רעיון המכונה, הופ היא דווקא דמויית אישה רכה וחומלת, כאמור, לפחות כשאיננה עסוקה בלהציל את העולם.
המכונה מנוגדת לא רק לנשיות, לכאורה היא מנוגדת גם לאנושיות בכלל. ובכל זאת, החתירה למיזוג אפשרי בין האדם למכונה קיימת לא רק במדע הבדיוני, אלא אף במדע המציאותי וביום יום ובכלל. ב"בלייד ראנר", שהוזכר קודם, הגיבור נשלח לחסל רובוטים שיצאו מכלל שליטה, מתאהב באישה המתגלה כרובוט ותוהה על מהות האנושיות. במציאות, המדע שוקד כבר זמן מה על תחליפי גוף מכניים לקטועי גפיים: רגל ביונית, יד מכנית שמתחברת לעצב בקצה הגדם ולאחרונה אפילו מצלמה פלאית, שלטענת העיתונים מסייעת לעיוורים לראות באיכות נמוכה.
בתחום המיחשוב, האינטרנט מעלה את שאלת הגבולות בין האדם לטכנולוגיה, כאשר השיח הוירטואלי בין הגולשים מדמה יותר ויותר שיח אמיתי, או כאשר גולשים מנהלים ביניהם חיי חברה וקשרי מסחר לכל דבר, באמצעות קניית פריטים בעלי ממשות וירטואלית בלבד, אך ערך כלכלי המתורגם לחיים האמיתיים, במשחקי מציאות מדומה, המייצרים סביבה שמייצגת באופן כובש עולם כמו אמיתי.
בעצם קיומה של הופ היא ממזגת בתוכה את האדם והמכונה, באופן מושלם. היא רובוטית, בעלת גוף מכני, אין בה מבחינה פיזית אפילו גרגיר של אנושיות, אך מבחינת מראה גופה היא אישה בשר ודם ללא שום הבדל נראה לעין. מבחינת מהות פנימית היא לפחות ייצוג דיגיטלי משכנע של אופי אמיתי, היא לפחות מתנהגת כמו "אישה אמיתית" - וזה הדבר היחידי שחשוב בעצם - אם נלך לפי ההיגיון של דקרט, הרי אין בנמצא שום דרך פילוסופית לגעת בשום דבר מחוץ לאני הפרטי. לא רק שאינני יכול להיות בטוח שאתה אנושי, אין לי שום דרך לוודא שאתה אכן קיים.
הרגע הדרמטי, שחושף את הבלוף הבסיסי המוצג פה, מופיע כאשר הופ וסופרמן נלחמים בקרב לחיים ולמוות. הופ הנסערת, אינה מבינה מדוע אכפת לאיש הפלדה מחייו של טרוריסט פדופילי, מסתערת עליו בזעם, כשלפתע אנחנו מבחינים בריבוע התרחשות נוסף, המוצג בפינת הדף - ובו מופיע לקס לות'ור, היושב באותו הזמן במשרד ואוחז בעכבר המחשב שלו. בלחיצה אחת הוא מפעיל מטען נפץ ומסיים את חייה המלאכותיים של הופ.
הבלוף, גם אם נתעקש לחשוב אחרת, איננו דווקא במהותה הבסיסית של הופ, אלא במהות האנושית שלנו. אנחנו רוצים לחשוב על עצמנו כעל יצורים אוטונומיים ורציונליים, המסוגלים להחליט החלטות, אך למעשה כוחות חזקים מאיתנו מפעילים אותנו כל הזמן. לא משנה אם נבחר להתמקד במטען הגנטי שלנו, בהשפעות הסביבתיות, או למאמינים בכך כוחות מיסטיים, שטח הבחירה הולך ומצטמצם ככל שאנו מודעים יותר ויותר למרכיבים הנפשיים ולסיבות שחוברות יחד בעת ההחלטה. וכאן יש כאלו שיטענו - והצדק עימם, במובן מסוים - שיש רגע בו יש לנו מספר אפשרויות תגובה על מצב אחד. רגע בו אנו בוחרים בדבר אחד למרות שיכולנו לבחור בדבר אחר. אז מה? באותו רגע בודד, בו אנו לכאורה מחליטים באופן עצמאי, הבחירה שלנו היא למעשה אפשרות ברמה הקוונטית (אם נתייחס לתיאוריות המדעיות החדשות), המופעלת על אותה פיסת מציאות שאנחנו מסוגלים לעכל.
במילים אחרות, בהשקפה פוסט מודרנית, הלחיצה על עכבר המחשב כמוה כהכרזה על מותו המושגי של הסובייקט האוטונומי, בעל חופש הבחירה. ומצד שני, אותה קדמה שלקס לות'ור כל כך אוהב, שמסייעת לו לברוא דמויי אדם כרצונו, אמנם לא בהכרח צופנת בחובה את מות האלוהים, אך בהחלט מצמצמת את נוכחותו ונחיצותו בעולם. המלך אולי לא מת, אך הוא כבר עייף וזקן - והאדם הוא השליט החדש, שליט אכזרי, תאב בצע ולעתים נדירות בלבד אפילו מתקרב לחמלה אלוהית. [4.3.1.2]
ניגודים משלימים - הקוטביות ככוח מוביל בעלילת הספר
למול רצוננו, כקוראים ממושמעים (או שלא), להזדהות עם צד זה או אחר, הקונפליקט המוצג פה בין הניגודים השונים מזין וממלא במשמעות כל צד במשוואה. במילים אחרות, הדמויות השונות הנאבקות זו בזו נזקקות במישור מסוים זו לזו כדי להתקיים.
סופרמן מול לקס לות'ור - על פני השטח מדובר בהפכים מוחלטים. [2] לקס לות'ור אדם עשיר, שראשו קרח, אופיו ערמומי, כוחני ואף אלים. הוא מייצג באורח חייו מיניות הוללת ונהנתנות, אך בנושאי מוסר דווקא יש בו יכולת מפתיעה לדיאלוג פנימי עשיר והתלבטויות רבות.
מולו ניצב סופרמן, חייזר בעל רעמת שיער שופעת, ישר, המעריך חיי אדם ושומר עליהם. בגרסאות השונות לדמותו הוא נוטה להיות שמרן במיניותו והוא החלטי מבחינה מוסרית. בנוסף אין ברשותו ממון רב, מאחר והוא עובד כעיתונאי צנוע בדיילי פלאנט. נראה כאילו ההפכים הללו שואפים אחד לחיסולו של השני, אך למעשה הם גם זקוקים לקיום המלחמה הזו ביניהם ולכן אחד לקיומו של השני.
גיבור על אמיתי, כפי שנאמר כבר על ידי רבים וטובים, יכול להיות מרשים ומעורר השראה רק באותה מידה בה הנבל שמולו מרשים ומעורר פחד. ללא לקס לות'ור, סופרמן היה נאלץ להמשיך להאבק בבעלי מכרות פחם ושודדי בנק עלובים, כמו בחוברות הראשונות שלו, דבר שהיה הופך את כל העלילות שלו למשעממות כמוהו, ללא מוח זדוני ראוי לשמו.
ללא סופרמן, לקס לות'ור אמנם היה יכול להאבק ביריבים עסקיים מרשימים (וזה יתרון נוסף שברשותו), אך בתור אחד האנשים החכמים ביותר על פני הפלנטה, הוא היה מוצא את עצמו משתעמם במהרה.
סופרמן מול באטמן - החוברת לא מציגה ניגוד בין הגיבור לפושע בלבד, אלא אף ניגוד מרתק בין הגיבור הקלאסי, לגיבור בעל צד אפל, גיבור שהוא קצת אנטי גיבור. [2.2.3] סופרמן, כאמור, הוא כמעט תמיד אדיב, תמיד "מוסרי" (בהנחה דמיונית שמערכת הערכים שלו היא הנכונה) ומשתדל לפעול בדרכי שלום ודו שיח הגיוני, גם כלפי אויביו. בנוסף לכל התכונות הללו, הוא נשלח מפלנטה גוססת להגן על בני האדם ולכן יש שראו בדמותו, מעין הצגה מודרנית של דמותו של בן האלוהים.
מולו ניצב גיבור שחולק איתו מטרה מוסרית משותפת, אך הוא ההפך המושלם מכל בחינה אחרת. באטמן, האביר האפל, חווה טראומה כאשר הוריו נרצחו בגיל צעיר. אמנם לפי גרסאות מסוימות גודל ע"י גברת צ'ילטון, אך מעולם לא חווה לאחר הרצח את אותה תחושת משפחה ושלמות, שקלארק קנט (כלומר סופרמן) חווה כאשר אומץ כבנם של הזוג קנט. הוא נוטה לבוטות משולבת בסגנון מאופק אך מאיים, תמיד אכזרי כלפי פושעים מסוכנים ומשתדל להפחיד ולרדוף את אויביו עד חורמה.
ההיסטוריה האישית שלו, כולל תקופת הילדות, מציבים אותו במקום הרבה פחות נוח מאשר סופרמן. במקום לשמש בתור הגיבור הטיפוסי, הוא מגיח ממקום של חוסר קיומי עמוק, כילד יתום אשר נתקל בעולם אכזר ואפל, שתאוות הבצע והיצרים שולטים בו יותר מכל ערך מוסרי ראוי לשמו. ככזה, הוא מייצג את השטן בדמותו, בדיוק ההפך מסופרמן - וכך בדיוק נראית תלבושת הגיבור שלו, שמייצרת אווירה אירוטית ברורה.
התמונה המוסרית המוצגת כאן, לפיכך, היא שסופרמן מציג מראה הפוכה, של טוב לב ומוסריות, אל מול הפושעים הבולטים בעולמו ומנסה להיות הניגוד המוחלט והמשעמם לכל אותם בני בליעל. לבאטמן, לעומת זאת, אין את אותה הבעיה: הוא מנסה להתנהג, עד כמה שהדבר נשמע מוזר במחשבה ראשונה, באופן דומה לאותן מפלצות שבהן הוא נאבק, רק עם מטרות אחרות וקווים אדומים מאוד ברורים (למשל, הוא לא ירצח בדם קר פושע שהוא יכול להעביר לידי המשטרה).
אפילו מקורות הכוח שלהם מציגים את השוני ביניהם: סופרמן, האופטימי, ניזון מהשמש, בעוד באטמן, בן התמותה, מעדיף את הלילה, את האפילה. בספר אחר, בגרסה אלטרנטיבית של דמותו מחריפה חיבתו לחושך והוא נמנע מהשמש כדי להציל את חייו.
סופרמן, בתור הגיבור הקלאסי, ללא באטמן, היה מותיר עולם ובו רק דרך אחת, חדגונית וצפויה מראש, להלחם בפושעים. למרות ההתבגרות שעברה על דמותו בעשורים האחרונים, כמו בכל הדמויות הקלאסיות, עולם ללא באטמן היה עולם ללא ייצוג ראוי למחוזות הנפש האפלים, המודחקים, עולם שבו הפושעים היו נדרשים לבטא צד זה ביתר שאת.
באטמן, ללא סופרמן, לעומת זאת, היה נותר מרתק אף ללא סופרמן (נקודה נוספת לזכות הדמויות האפלות ובני הבליעל), אבל ללא הגיבור הקלאסי, הבנאלי, ספק אם דמותו היתה נחשבת ליוצאת דופן כל כך. יוצא הדופן צריך את השגרתי כדי לבלוט עוד יותר.
סופרמן מול קלארק קנט, באטמן מול ברוס ויין - כששני ההפכים נמצאים באותו האדם, ישנו קושי מסוים לנסח הסבר הגיוני, אבל צריך לזכור, מלבד העובדה כי מדובר בגיבורי על, שאנחנו פועלים בעולם אבסורדי, שבו בני האדם מרובי תפקידים חברתיים, חלקם מן הסתם סותרים זה את זה למראית עין.
הבה ניקח לדוגמה את סופרמן, גיבור עוצמתי ומלא ביטחון עצמי, אך זהותו הסודית היא כעתונאי מגושם וחסר ביטחון, בגרסאות מסוימות אפילו חסר חן לחלוטין. שמו, כמובן, קלארק קנט.
וכעת נחזור שוב לבאטמן, אנטי גיבור אפל, מהורהר ורציני רוב הזמן, אך בזהותו הסודית, שדווקא נדחקת לשוליים בסיפורים השונים אודותיו, הוא ברוס ויין, מולטי מיליונר נהנתן וקליל, שמאוד אוהב את החיים הטובים.
במבט ראשון, "זה לא מסתדר", אבל צריך לזכור שכמו סוכני מוסד טובים, שימורה של זהות שגרתית באופן יחסי, הפוכה ברובה לזהות הגיבור, היא התנאי לסודיות ולכן הצלחת פעולתו. מלבד זאת, בניתוח פסיכולוגי פשוט, ניתן לראות כיצד כל תכונה מחזקת את התכונה ההפוכה לה. ככל שתוסיף להדחיק צד מסוים, כך כשתתן לו לפרוץ הוא יפרוץ בעוצמה רבה יותר.
השוואות והקשרים תרבותיים כלליים וחיצוניים
כמו כל יצירה משמעותית, או בעצם כל קומיקס, גם רומן גרפי זה לא פועל בחלל ריק. הוא מתכתב עם התרבות והתפיסה הפוסט מודרנית, כאשר זו בתורה מתכתבת עם יצירות אחרות ועם התפיסה בכלל של הקומיקס כצורת ביטוי שונה.
מקומיקס חד מימדי לקומיקס רב מימדי - הקומיקס ככלי אפשרי לניסוחים פוסט מודרניים
בבואנו לבחון את התרבות הפוסט מודרנית, ישנן מספר גישות להתבונן בתופעה. יש את אלה שיצביעו, כמובן, על החופש הרב באופן יחסי, שניתן לכל צרכן תרבות באשר הוא, לבחור את התכנים המתאימים לו, מבלי לחוש נחות בשל טעמו התרבותי.
הפסימיים, מצד שני, יטענו כי התרבות של ימינו מייצגת התמוטטות מוחלטת של ערכים, אובדן הביקורתיות ושיבוש שיקול הדעת האמנותי.
אל ייפלא בעיניכם, אם כך, שהקומיקס עשוי לקבל יחס רציני במסגרת הדיון התרבותי. בתרבות הפוסט מודרנית אין היררכיה בין תרבות גבוהה לתרבות נמוכה, כל המושגים הנידונים באותה רמת חשיבות. החל מנקודה זו, אנו יכולים לפתוח בדיון שבו סופרמן, כדמות קומיקס, מוצג כגיבור תרבות וניתן לערוך השוואות בין קומיקס לבין יצירות מופת בנות זמננו. אין הבדל בין ספיידרמן, למשל, לבין שפינוזה. או בין סופרמן לבין דקרט. כולם גיבורי התרבות שלנו, אפילו ויקה פינקלשטיין או אורית פוקס. הן לא דמויות קומיקס, אבל הבנתם את הנקודה.
ובנוסף, אפילו הקומיקס הקלאסי, זה המציג בדפיו גיבורי על עוצמתיים, התבגר בעשורים האחרונים וכעת באמת אין בהכרח הבדל איכותי בין קומיקס לבין כל מדיה אמנותית אחרת. בדפי הרומן הגרפי ואף הקומיקסים המסחריים, ניתן לראות גיבורי על בעלי עומק, מלאים בקונפליקטים מייסרים ובקומיקס הבוגר יותר אף בעלי דעות פוליטיות.
החל מנקודה זו ניתן לראות, שניתן למצוא איכויות בחלק מהקומיקסים, אך בלית ברירה תישאל השאלה: האם דווקא הקומיקס הוא המדיה המתאימה לביטוי אמיתות פוסט מודרניות? לכאורה, ישנו ניגוד חד בין המדיה לבין התוכן. הרי חוברות הקומיקס הראשונות, ביטאו הומור קליל, שטחי ובלתי מחייב ויצרו דמויות שבלוניות וחד מימדיות - ואין ניגוד יותר חריף מאשר בין זה לבין ניתוח ביקורתי של אמיתות מוסכמות.
אך למעשה, דווקא ההגררות לקלישאות ריקניות מזמינה שבירה חריפה לכיוון השני, כי ככל שחברות הקומיקס רצו לפנות לקהל בוגר יותר, או לפחות לכל המשפחה - ולהוכיח שקומיקס איננו פחות ראוי לקריאה מאשר ספר רגיל, למשל - אופיין של הדמויות התפתח והעמיק וכך גם היחס אליהן ואל העלילות שלהן.
חד מימדיות א-ריאליסטית מזמינה שבירה גם מכיוון אחר: הספרות הרגילה, הטקסטואלית, זו המצויה מחוץ לתחומי הרומן הגרפי, מנסה לרוב לייצר עלילה רציפה, בעלת תפיסת מציאות קבועה שיש בה דרך מרכזית אחת להסתכל על הכל.
לעומת זאת, ספרות הרומן הגרפי עמוסה באי סדרים, סתירות עלילתיות וגרסאות חדשות לסיפורים משנות השלושים. בסיפורים ישנים של D.C., ישנן עלילות רבות שאינן מסתדרות מבחינה הגיונית עם עלילות קודמות באותו עולם, נושא שבעטיו הומצא המושג "Hypertime", מושג שנידון בהרחבה ברומן הגרפי "The kingdom" .
בעלילות מוקדמות, למשל, קלארק קנט לא עבד ב"דיילי פלאנט", כי אם בעיתון אחר שקוראים לו ה"דיילי סטאר". בעלילת "Absolute Power", בקו זמן של מציאות שונה, הוא חוזר לעבוד שם. בנוסף, הקומיקס ידוע כמדיום שמייצר התרחשויות פנטסטיות, החורגות בהרבה מגדר המציאות ה"רגילה", כמו חייזרים מעופפים, קרני חום מהעיניים, משני צורה, מסע בזמן וכו'.
מכאן ניתן להסיק, שדווקא המדיום הקליל הזה, הוא גמיש, דינמי, נוהג להמציא את עצמו מחדש כל כמה שנים ומדלג בקלילות על חוסר רצף במציאות המועברת לנו בעלילות השונות - ולכן הוא פוסט מודרני בסגנונו וניתן להתאים אותו לתפיסה כוללת, שטוענת שבמילא לא ניתן להבין בצורה רציפה והגיונית את המציאות מבלי לרמות את עצמנו.
היכולת לשבור את חוקי המציאות לעתים קרובות, דווקא תואמת באופן פרדוקסלי לתפיסה הפוסט מודרנית, המטילה ספק, בשלבים; בכל הקיים:
א': בהתחלה אתה מטיל ספק באמונות הדתיות, שהפנטזיה יונקת מהן באופן מודע ובלתי מודע.
ב': לאחר מכן, אתה מטיל ספק ביכולת התקשורת בפרט והתרבות בכלל להעביר אליך ייצוג נאמן של המציאות.
ג': לאחר מכן, אתה מטיל ספק במהימנות המציאות בכלל ותוהה מה ההבדל המהותי בינה, כפנטזיה שמכרנו לעצמנו, לבין עוד עלילה של חוברת קומיקס.
(מישהו הזכיר היפר- מציאות?)
דמותו של הנבל (העשיר) הפוסט מודרני
במדיות השונות, בעיקר בטלויזיה, ניתן למצוא דוגמאות שונות לאילי הון בעלי מוסר עקום, המניעים את העלילה. כצפוי, אמנם לרוב קל לתעב אותם, אך לעתים נוצרות דמויות ממין זה, שהצופים מפתחים יחס מורכב יותר כלפיהן.
ויקטור ניומן - ראש אימפריה עסקית באופרת הסבון "צעירים חסרי מנוח". בתחילת דרכו על המרקע הוצג כנבל, אך מאז התפתחה דמותו וקיבלה מימדים נוספים.
מוגדר כאדם קשה, אך ילדותו בבית היתומים מוצגת כסיבה לאישיותו המורכבת. מצד אחד, מדובר באיש עסקים אכזרי וחסר רחמים, שאחת מגרושותיו אף כתבה עליו ספר הקרוי על שם תכונה זו, אך מצד שני, מדובר באדם שערך המשפחה חשוב לו מכל, אדם שאוהב את אשתו וילדיו, נאמן, אמיץ ואדיב לידידיו - והוא שורד בנשמתו, כפי שנרמז ברקע ממנו בא.
מצד שלישי, הוא אינו נאמן במובן המונוגמי של המילה ובעברו רומנים רבים עם נשים רבות מחוץ למסגרת הנישואין.
גרג סאמנר - תעשיין ובורג מרכזי בעלילת אופרת הסבון "נוטס לנדינג". בתחילה כיהן כסנאטור, אך כאשר נפטר אביו, תעשיין עשיר, ירש גרג את כל האימפריה.
פיתח בחריצות וערמומיות את האימפריה שלו, אך הוא חב חלק מהצלחתו לשחיתות פלילית שביצע מפעם לפעם - ולעובדה שרצח את הסחטן שאיים לחשוף שחיתות זו. בנאדם טוב מתחת לחזות המחוספסת, אך לוקה ביחסי אנוש גרועים ואינו שוקל כיצד החלטותיו תשפענה על אחרים. בעל מסור ואוהב לאשתו שנפטרה מסרטן, אך מצד שני נטש את בתו ונתן לחבר ילדות לגדל אותה.
ריצ'רד צ'נינג - יזם, איש עסקים ותעשיין באופרת הסבון "פאלקון קרסט". ראשית שילובו בעלילה היתה אפופת מיסתורין, כאדם בעל עבר אפל ובנה החורג של המרשעת העשירה, דמות גדולה בזכות עצמה, אנג'לה צ'נינג.
אדם אינטיליגנטי, כריזמטי, איש ריב ומדון הנוהג לצבור לעצמו לא מעט אויבים, אך יש בו גם צד רך, נטיות ביתיות ומשפחתיות והוא ניסה להקים לעצמו משפחה לפחות פעם אחת. לכאורה באמת איש אוהב אדם ואוהב משפחה, אך ביתו החורגת נהרגה בשל עקשנותו והוא השתתף לפחות פעמיים בקנוניות פליליות מסוכנות.
טוני דימרה - ראש ארגון פשע באופרת הסבון "ימי חיינו". בתחילת דרכו הוצג כבנו המוסרי והאתי של הארכי פושע סטפנו דימרה, כאשר כבר זה האחרון הוצג לעתים כאיש משפחה ויצור אנושי לעתים.
אמנם טוני ניסה שלא ללכת בדרכי אביו, אך לאחר שביים את מותו והפליל את יריבו הרומנטי, ביים סדרת רציחות בעיר סאלם, חטף את אותם אלו שנראו כמתים ורצח את אביו, השיג בזכות את תואר הנבל התורן.
קארן ווקר - עשירה אקצנטרית, מינית ביותר וצבעונית ביותר בקומדיה המשעשעת "ויל וגרייס".
מתפקדת בתור המזכירה העוקצנית, המרושעת והשטחית של גרייס אדלר, מעצבת וגיבורה ראשית. אמנם היא אלכוהוליסטית, שמרוכזת בעיקר במחשבה על המשגל הבא או המשקה הבא, אך למעשה ברגע האמת היא חברה טובה וערכיה בעצם משקפים את הערכים הנסתרים בהם מאמינים הגיבורים ה"טובים".
גרשון חביה - מאפיונר ואיש עסקים בשתי סדרות של "דרסט הפקות". בסדרה "מיכאלה" הוא, כאמור, מאפיונר, וגם בעל מועדון ודמות צבעונית וחיונית לעלילה.
מצד אחד, הוא אדם אלים, הנוהג לשבור ידיים ורגליים לאנשים החייבים לו כסף, כזה שסוחט את גיא אקריש, הגיבור הראשי ובהחלט מפגין נטיות אלימות, אך מצד שני - הלב הרך שהוא מפגין לעתים והבנתו בפילוסופיות מן המזרח מהווים רמזים לכך שלא מדובר בסתם ערס לא מפותח.
לאחר שנשלח לכלא על הוראה לחיסול אחד מאנשיו, הוא חוזר בסדרה "טלנובלה בע"מ" כעבריין חצי משוקם. בשלב זה גרשון כבר איננו פונה לרצח ככלי להגשמת מטרותיו, אך אין לו בעיה לשבור ידיים ורגליים כשצריך, הוא חבר מרכז ליכוד (!!!) והוא עדיין מאיים על אלו המאיימים על היקרים לו.
ג'וזף אוגנסיאן - מאפיונר בהוויתו ואיש עסקים כמעט לגיטימי בתדמיתו בשתי העונות של "האלופה".
בתחילה הוא מופיע כבעלים החדש והחוקי, של קבוצת הכדורגל "הכוח ירושליים", אבל אז מסתבר כי רכישתו את הקבוצה היתה אולי מהלך חוקי אבל מסריח, מאחר שהשתמש בחברת הסחר בנשק שבבעלותו כדי לרושש את הבעלים הקודמים של הקבוצה. מצטייר בפרקים ראשונים כאדם עדין, האוהב את אשתו, אך מצד שני הוא אדם אלים המוכן להרוג אותה אם תעזוב אותו.
על אף הבדלים מסויימים, קשה שלא לשים לב לדמיון בינו לבין אוליגרך יהודי - רוסי במציאות, אדם בשל ארקדי גאידמק, איש עסקים שנמלט מצרפת בשל אישום שנרקם נגדו על סחר בנשק, אך בעיני ההמונים נחשב למושיע הגדול לאחר שקנה את בית"ר ירושליים וסייע לתושבי שדרות.
ג'ימי ג'יימס - בקושי רב נכנס לרשימת הנבלים העשירים, מאחר ואינו נבל בכלל, אך יש בו חלק מתכונותיו של הנבל. איש עסקים בסדרת הנונסנס הקומי "ועיקר החדשות", אדם גס רוח ודורסני למראית עין, אך בראייה עמוקה יותר מדובר באדם רך לבב שאוהב את עובדיו.
דני קריין - עורך דין גס רוח, הומופוב, שובניסט, קפיטליסט, גזען ורפובליקן בסדרה הקומית "בוסטון ליגל". מצד אחד, ניתן לראות בו אדם פוגעני כלפי מיעוטים רבים, אך מצד שני, מדובר באדם נאמן לחבריו, בעל צד פגיע וחוש הומור מפותח ביותר.
הסניליות שהוא מפגין מעוררת את אהדתנו לאדם זקן בתהליכי שקיעה, אך ניתן לראות בכך גם אמירה מלעיגה על המפלגה הרפובליקנית.
ברוך אסולין - מאפיונר ואב מסור בסדרה "הבורר". [4.3.2]
טוני סופראנו - כנ"ל, רק בסדרה "הסופראנוס". [4.3.2]
חובץ המרמיטות - דמות, הניצבת בבסיסו של טור סאטירי, אשר הופיע באתר "חוצפה". [4.3.2]
הקבלות תרבותיות לרומן הגרפי
לאחר שסקרנו דמויות, שדרך פעולתן שמה אותן באופן כלשהו, במשבצת הנבל מעורר ההזדהות של לקס לות'ור, בסעיף זה נתמקד ביצירות בעלות עומקים פוסט מודרניסטיים מובהקים - ואף את אלו נסנן ונתמקד רק באלו, שעוסקות באופן ברור בטשטוש שבין טוב לרע, או בחשיבות נקודת המבט ביצירה, או לפחות כאלו העוסקות בלקס לות'ור ו/או סופרמן.
התבוננות נוספת על סופרמן ולקס לות'ור בספרים אחרים
יש פה ספויילרים נוראיים!!! לא כדאי לכם!!!
לאחר סקירה מהירה של יצירות מהפכניות בעולם של סופרמן, יובא בהמשך סעיף זה מבט מעמיק על "the search for ray palmer" ועל הפתרון הפמיניסטי הרדיקלי שהוא מספק. [3.5]
סקירה כללית של ספרים
להסתכלות נוספת על יחסי לקס לות'ור - סופרמן ופריסת יחסי הכוחות הכלכליים, מומלץ לקרוא את הרומן הגראפי "red son", שמציג עלילה אלטרנטיבית, בה אנו מגלים מה היה קורה אילו סופרמן היה נוחת בינקותו בברה"מ דווקא - וגדל כגיבור קומוניסטי ויורשו של סטאלין, בזמן שלות'ור נותר חופשי לפלס את דרכו לנשיאות ארצות הברית.
לגרסה ריאליסטית, שמשלבת בתוכה מוטיבים של קומיקס אלטרנטיבי, יש לקרוא את "Superman - secret identity" , ספר שגיבורו הוא צעיר נבוך ומגושם בשם קלארק קנט, שהילדים מציקים לו בבית הספר, עד שיום אחד הוא מגלה, כי למרבה הפלא יש לו כוחות על. הגיבור ייחודי בכך, שאולי קוראים לו קלארק קנט, אך הוא איננו קל אל מכוכב קריפטון, כי אם בחור רגיל כמונו, שבמקרה פיתח כוחות על.
להתבוננות ביצירה נוספת, שיש בה בנייה מחודשת שנעזרת בנאראטיב הישן של סופרמן כדי לבנות סיפור שונה, נפנה לסדרה "סמולוויל", שמציגה את קלארק קנט בשנות התבגרותו בתיכון (כשבניגוד ליצירה הקודמת, הפעם מדובר בקלארק קנט מקריפטון). בסדרת טלוויזיה זו, מוצגים קלארק קנט ולקס לות'ור כחברי ילדות שגרו באותה עיירה.
לות'ור מוצג כצעיר בעל כוונות טובות, שמנסה בכל כוחו לא ללכת בדרכי אביו, ליונל לות'ור, שממלא בסדרה זו את תפקיד הנבל. הסדרה לוקחת גם דמויות מוכרות אחרות ובונה את הסיפור שלהן מחדש, כמו פרי וייט, שמוצג בתור אלכוהוליסט וכתב צהובון בעברו.
אדם נוסף, המשחק עם הדימוי של סופרמן, הוא סטיבן טי סיגל, בספרו "it`s a bird", המתמקד בדמותו של כותב, שקיבל משימה לכתוב סיפור לחוברת "סופרמן".המשימה מתסכלת אותו, גורמת לו להתמודד עם עברו וחולשותיו ואף להתפייס איתם, כשבדרך הוא מפגיש בדמיונו את הדימוי של סופרמן עם רעיונות של פרידריך ניטשה וכדומה.
בדומה לסמולוויל, נוצרה סדרה נוספת אשר מציגה מחדש, בדרך שונה ודומה בו זמנית, את עלילותיו של סופרמן. אך ההבדל בין סמולוויל לבין "All - Star Superman", הוא בכך שזו האחרונה יוצרת מחדש את סופרמן כאדם בוגר.
סופרמן בסדרה זו מוצג כנה יותר מבעבר, בעל עומקים רגשיים שלא נתקלנו בהם בדמות. לואיס ליין בסדרה זו עדיין לא הבינה שקלארק קנט הנעבך והיורם הוא סופרמן וכתוצאה מכך נשמר מתח בריא בין הדמויות.
לקס לות'ור זדוני יותר, מתוחכם יותר ושונא יותר מאי פעם את סופרמן. או כפי שניתן למצוא אותו אומר: "המטרה שלי היא להשמיד אותו ביחד עם האמת, הצדק, דרך החיים האמריקאית וכל אבסטרקט ארור שהאיש הזה מייצג!!!"
בעלילה המתרחשת בעתיד, " kingdom come" קורה הבלתי ייאמן וסופרמן פורש מעבודתו כגיבור על, לאחר שאהובתו נהרגה והציבור פנה נגדו. הספר, בדיוק כמו המשכו, " the kingdom" , מתאר את גיבורי העל מליגת הצדק בזיקנתם - ומציג לפנינו את הצורך שלנו למצוא גיבורים כדי להעלות אותם לדרגה ממנה נוכל רק להעריץ אותם ולסגוד להם.
הספר "JSA - Liberty Files" , אשר מציג את גיבורי העל של D.C. בתור מרגלים במלחמת העולם השנייה, מציג לנו גם סופרמן שונה למדי. מסתבר שקלארק "סופרמן" קנט, הוא בעצם הגנרל זוד, שנשאב לכדור הארץ דרך אזור הפנטום. הממשל העביר את הנער המבוהל להשגחתם של הזוג קנט, על מנת שיגדלו אותו להיות "אמריקאי אמיתי". זוד הפיקח מתנהג לפי ציפיות השלטון ממנו, כדי שיוכל להערים עליהם ולהשתלט על העולם...
החיפוש אחר ריי פאלמר, או פתרון הקונפליקט
(מתוך "מניפסט החלאה", מאת ואלרי סולאנס, הגרסה העברית בהוצאת "רסלינג")
"הגבר הוא תאונה ביולוגית: הגן Y (זכרי) הוא גן X (נקבי) לא שלם, כלומר יש בו מערכת כרומוזומים לא שלמה. במילים אחרות, הזכר הוא נקבה לא שלמה, נֱפל מהלך, הפלה שהתרחשה בשלב הגנים. "להיות גבר" פירושו להיות לוקה בחסר, מוגבל מבחינה רגשית; גבריות היא מחלת חֶסר, וגברים הם נכים רגשיים."
באוגדן הקומיקס "The search for ray palmer", מוצע לנו מבט חתרני על סוגיות מגדריות, שניתן אולי לקשרו לאחד הסעיפים הקודמים במאמר זה, שעסק במין ומגדר.
כאשר גיבורינו מדלגים מיקום ליקום, בחיפוש אחר ריי פאלמר, איש האטום המקורי, שעבר ליקום מקביל, הם מגיעים ל- Earth-11 , כדור ארץ אשר בו המגדר התהפך וכל הגיבורים הן נשים. במקום סופרמן תפגשו שם את סופרוומן, במקום באטמן באטוומן, רד טורנדו היא אישה וכך הלאה.
ההפתעה הגדולה נוחתת עלינו כשאנחנו נתקלים בלקס לות'ור, או שמא לקסי לות'ור, בחורה קירחת אך מושכת למדי בחליפת תעופה עוצמתית. מסתבר שלקסי לות'ור (כך תיקרא מעכשיו, בין אם זה שמה ובין אם לא) משתפת פעולה עם סופרוומן ומסייעת לה להלחם באיום על ליגת הצדק... לא סביר שלקסי לות'ור פחות יהירה מלקס לות'ור. לא סביר שהיא לא חושבת שהיא פחות חכמה מכולם. יש אפילו סיכוי סביר שגם היא רואה את הערכים הבסיסיים של סופרוומן כערכים בעייתיים. אז כיצד לקסי לות'ור וסופרוומן משתפות פעולה?
כדי להתדיין על תשובה אפשרית, גם אם יש שיאמרו בצדק שמעט מופרכת, אפשר לפנות לרעיונות של הוגות פמיניסטיות מסוימות, אחת התארחה למשל בתכנית "אי- זוגי" וקבעה שהגבר בחברה הזו גדל להיות יותר זאב בודד, בזמן שהנשים למדו להתנהל בעולם בשיתוף פעולה. אם נפנה לספרה הידוע לשמצה של ואלרי סולאנס, "מניפסט החלאה", הבעיה היא לא כל כך בגישה הגברית המועברת בחינוך, אלא הגבר פשוט דפוק מיסודו, נקבה לא שלמה ולכן הוא פשוט חתיכת חרא, בריון המעוניין בלהשיג כמה שיותר "כוסים" (איברי מין נשיים), כסף וכבוד, כדי להסתיר את העובדה שהוא נקבה דפוקה ולעולם לא יוכל להיות אישה, אז הוא מחפש תחליפים.
ולכן העולם המנוהל ע"י גברים לעולם לא יוכל להיות הרמוני, אלא רק התנגשות אלימה בין אגואים גבריים, בזמן שנשים, כביכול, תנהלנה את העולם באופן הרמוני, שיוויוני וצודק. אם אפשר לחזור ליקום ההפוך מגדרית, לקסי לות'ור עדיין הכי חכמה בעולם בעיני עצמה, אך הפרשנות האפשרית ליחס הסובלני שלה לסופרוומן, היא שכאשה היא לא צריכה שסופרוומן תיעלם כדי להוכיח את הנקודה שלה. היא כנראה סולדת מהערכים של סופרוומן, אך היא לא ממהרת לפנות לפתרונות אלימים, גבריים. או במילים אחרות, אם חשבנו עד כה שהסיפור בין סופרמן ללקס לות'ור הוא סיפור בלתי פתור, על 2 נקודות מבט שלא ניתן לפשר ביניהן, אנחנו מגלים פתאום שהבעיה היא בעיה גברית.
"מרבית הגברים פחדנים ללא תקנה, משליכים את החולשות שטבועות בהם על הנשים, מתייגים אותן כחולשות נשיות ומאמינים שיש להם כוחות נשיים. מרבית הפילוסופים, שאינם עד כדי כך פחדנים, מתמודדים עם העובדה שקיימים חסרים גבריים אצל בני האדם, אך מסרבים להכיר בעובדה שאלה קיימים אצל גברים בלבד."
(מתוך "מניפסט החלאה")
"זיוני שכל!!!", ודאי יאמרו חלק מהקוראים - ויש ראיות לכך שהם צודקים.
בתוך העולם המושלם לכאורה, ההרמוני לכאורה, שנשים מנהלות ביד רמה, יש את "האחר", מישהו המושם כשעיר לעזאזל. במעין הערת ביניים, באטוומן אומרת לסופרוומן שאולי הן לא היו צריכות לסלק מליגת הצדק את וונדר- מן. מסתבר שבעולם של נשים, או לפחות בהסתברות הזו של עולם מטריארכלי, אין לגברים כל כך מקום. הגבר הוא האאוטסיידר, הגבר אינו שווה ערך - והן אפילו מדברות עליו בזלזול. קצת לפני שריי, אשת האטום, נכנסת לתוך המוח של וונדר- מן, סופרוומן אומרת לבאטוומן ש"הוא די מסכן. עקב הזרימה המתמדת של טסטוסטרון למוח שלו, הוא לא מסוגל לשלוט בעצמו". השיחה די מזכירה שיחה של גברים שובניסטיים על נשים, מה שמוכיח שהאגו והיחס המשפיל אל האחר אינם נעדרים מהתמונה ביקום של נשים, ההרמוניה והיחס המוסרי הם רק למראית עין.
"הרשו לי אפוא לחדד קביעה זו. אם הגבר אינו אישה, הוא חתיכת חרא, והוא הפך את העולם ל'ערימת חרא' "
(מתוך דברי ההקדמה של פרופ' אביטל רונאל ל"מניפסט החלאה")
יצירות פוסט מודרניות נוספות
איש הקובייה - הסיפור הראשון בו נעסוק, עוסק בלוק ריינהרט, פסיכיאטר ואדם משועמם מאוד, שעל פי תיאורו יש לו את המראה של קלארק קנט, "מבלי שידמה לסופרמן". לוק משועמם מאוד מעבודתו וממטופליו, עד כדי כך שהשיעמום מוביל אותו להחליט שיטיל קובייה ויקבע על פי התוצאות אם לאנוס את השכנה. לאט לאט הוא רוקם תיאוריה חדשה, לפיה האדם הוא מרובה אישיויות, הנמצאות תחת שלטונה הדיקטטורי של האישיות השלטת. הוא מחליט כל יום בהטלת קובייה מי הוא, מהם ערכיו וכיצד יתנהג.
אושר - סרט העוסק בשלוש אחיות, אחת סופרת מצליחה ומשועממת, אחת אובדנית ואומללה והשלישית עקרת בית מאושרת לכאורה.
בעלה של עקרת הבית, בו מתמקד הסרט, הוא פסיכולוג ילדים אבל גם פדופיל סדרתי, המסמם ושוכב עם מטופליו הקטינים.
יחסים קטלניים (עלייתו של אלפרד בסטר) - ספר מהעולם של "בבילון 5", שמספר על מנהל חיל הטלפתים בטרם הגיע למעמדו, כילד צעיר, כצוער באקדמיה לטלפתים ולבסוף אף כטלפת בחיל הטלפתים.
אלפרד בסטר, זהו שמו, רואה את העולם דרך משקפיים ערכיות נוקשות, שחור - לבן, עולם בו המורדים הם רעים וחיל הטלפתים פועל בשירות הטוב, (למרות ההצצה שהוא מקבל ממורו האהוב על אפשרות אחרת) אך מסתבר שיש אפשרות כי הוא בנם של מנהיגי המחתרת המנוחים...
B.B wolf & the 3 Lp`s - ספר קומיקס של חברת "top shelf", שמביאה לפנינו מחדש את סיפור הזאב ושלושת החזירים הקטנים, אך הפעם כשהזאב בתפקיד הקורבן, בסיפור על גזענות ועוני באמריקה של ימי העבר החשוכים.
אנג'ל - סדרת טלויזיה על ערפד, שלפני 100 שנה קולל על ידי צוענים, קיבל נשמה ונקיפות מצפון ומאז הוא מצוי בחזיתו של המאבק למען הטוב. הסדרה מציגה דמויות אשר נעות בין השאיפה הכאובה לאור לבין אפלה מוחלטת, כאשר הכוחות העליונים מפגינים לעתים אדישות מרגיזה למשמעות הטוב והרע בעולם.
סדרת "עולם הדיסק" של טרי פראצ'ט - סדרת ספרים, המתארים עולם שטוח, כמו באגדות הישנות, המצוי על גבו של צב ענק, שעומד על גב ארבעה פילים. עולם קסום ומוזר למדי. הסיפורים עמוסים במשמעויות פוסט מודרניות באופן מובהק, כאשר לא תמיד ברור מיהו הטוב בסיפור ומיהו הרע, או שמא הכל שאלה של הנאראטיב ונקודת ההתייחסות. כאשר למשל, סתמרוח וזוגפרח פוגשים את הגמד, שקיבל לידיו את בית הממתקים של המכשפה מעמי ותמי, הגמד מספר איך הזקנה איננה כי "החוליגנים הללו דחפו אותה לתנור". הילדים של היום, אומר בעצב זוגפרח. אני מאשים את ההורים, מוסיף סתמרוח.
the rabbi`s cat - רומן גרפי המתאר מעשייה שובת לב: בעיירה אחת באלג'יר, מכהן רב, שבאופן לא רשמי משמש כמנהיג דתי ליהודי צרפת. לרב יש בת יפהפייה וחתול. יום אחד החתול טורף את התוכי של הרבי - וכתוצאה מכך הוא מתחיל לדבר. הספר מציג את החתול, הנמצא בתהליך התפתחות בו יגיע לצומת שבה יצורים חושבים בוחרים בין טוב לרע, בין דת לאירוטיקה ובין הצרכים האנושיים לרצונות האלוהיים.
uncle sam - רומן גרפי של חברת "ורטיגו", שמציג מחדש דמות ותיקה של חברת D.C., בתור רוח החלום האמריקאי, אשר מתגלם בקבצן זקן ומזוקן, חמוש בכובעו של הדוד סם.
הדוד סם מועבר לקוראים כאדם מבולבל, אשר הקולות השונים בשיח האמריקאי מדברים מתוכו, על אף העובדה שהספר מציג השקפה דמוקרטית במובהק. הוא נלחם בתאום הנוצץ והערמומי שלו, המייצג את הדרך האמריקאית בפועל ומגלה --- שמדובר בחלק ממנו!!!
או בקיצור, מתגלה כי החלום, מעצם היותו חלום, מכיל בתוכו את שיברו.
בספר הקומיקס "Everybody gets it wrong", היוצר דייויד צ'לסי קורא תיגר על מוסכמות הקומיקס האלטרנטיבי, התיעודי ומציע דרך תיעוד מצויר שונה - כל עלילה צריכה לקרות מנקודת המבט של הסופר.
"ממנטו" - הגיבור בסרט, סוכן ביטוח, עובר יום אחד תקיפה אכזרית ובעקבותיה נאנסת ונרצחת אשתו והוא סובל מפגיעה מוחית. בעקבות המאורע הוא סובל מבעייה בזיכרון לטווח קצר אשר בעקבותיה הוא איננו מסוגל לזכור דבר למשך יותר מ - 5 דקות.
אך את אשתו הוא זוכר ובמהלך החודשים לאחר מכן הוא משוטט ברחבי אמריקה, כשהוא מקעקע על גופו רמזים לזהותו של הרוצח ומתמודד עם טיפוסים עם אינטרסים שונים ומשונים, מבלי לדעת מה באמת כולם רוצים ממנו ובמי לבטוח. תוך כדי הוא מגלה, שהוא אולי זוכר את עברו מלפני התאונה, אך הוא כבר איננו יודע מי הוא באמת.
"פניית פרסה" - סרטו של אוליבר סטון, בכיכובם של שון פן, ניק נולטה וג'ניפר לופז, על אדם ביש מזל שהסתבך עם המאפיה והוא בורח מהם לעיירה נידחת.
כאשר מכוניתו נתקעת ומובלת למוסך, הוא נאלץ להשאר שם והוא מקבל הצעה מעניינת מהאיש העשיר בעיירה - לרצוח את אשתו ובתמורה לקבל את הכסף הנחוץ לו. הוא מתאהב באשתו של העשיר ושוקל לשכוח מכל העסק, אבל הדברים הם ממש לא כפי שהם נראים...
"בשורות טובות" - נכתב ע"י טרי פראצ'ט וניל גיימן. הספר הוא מעין פארודיה על האפוקליפסה הנוצרית, כאשר העלילה מתארת את המלאך איזרפאל ואת קרולי השד הנחשי (מגן העדן) אשר מבינים לאט לאט שיש להם יותר במשותף זה עם זה מאשר עם הממונים עליהם. ועכשיו עליהם לעצור את בנו של השטן, שעלול להביא לסוף העולם.
ספרו של י.קמין, "בבואה", הוא בהחלט ספר בעל עלילה דומה ביותר, אך ערכיו הפארודיים - פילוסופיים פחותים.
הבורר - בסדרת טלויזיה זו, אנו נתקלים במשפחת אסולין, משפחת פשע משגשגת - ובראשה ברוך אסולין, הבורר של העולם התחתון.
באותו הזמן, נדב פלדמן, עובד סוציאלי בעל שיטות שנויות במחלוקת, מגלה כי ברוך אסולין הוא אביו הביולוגי, שנטש אותו בילדותו. מזועזע מהגילוי כי אביו הוא רוצח וראש ארגון פשע, נדב מתעמת עם אביו. הקודים הצבועים, הפחדניים, של העולם הבורגני שומר החוק, פוגשים את החוקים הלא פחות בעייתיים של העולם התחתון.
הסופראנוס - סדרת טלויזיה, המתרחשת גם היא בעולם הפשע. הסדרה מתחילה כאשר טוני סופראנו, לכאורה בעל חברה לפינוי זבל, אך למעשה ראש משפחת פשע, חוטף התקף חרדה בעודו מאכיל את הברווזים בחצר ביתו. טוני נאלץ לפנות לפסיכולוגית, מהלך הפותח בפנינו את אישיותו המורכבת, כאב אוהב המתפקד כרוצח, בעל אוהב הבוגד באישתו - וכמובן איש חזק הנזקק לעזרה פסיכולוגית.
בסדרה צצים מדי פעם רעיונות מטרידים, כגון חוסר המשמעות שבעולם והצביעות שבטקסים דתיים ריקים מתוכן, הבאים לשמר הרגלים חלולים.
חובץ המרמיטות - טור סאטירי נוקב, שעלה במשך כשנה באתר "חוצפה" ומציג את משנתו של תעשיין עשיר דמיוני לגבי נושאים חברתיים, חינוכיים וקצת לגבי נושאים מדיניים מדי שבוע.
חובץ המרמיטות הוא בעצם איליה כהן, עורך וכתב באתר חוצפה, שהחליט להרגיז את הקוראים וליצור דמות של עשיר שונא מזרחים, עניים, נשים, הומואים, קשישים וכו'. הוא יצר דמות מגעילה זו כדי להגיד משהו, אך גם כדי לנגן על העצבים הרגישים של הקוראים חמומי המוח.
הטור נע כל שבוע בין רצונו להיות סאטירה חריפה, לבין הרצון לתעתע בקוראים ולגרום להם לחשוב שמדובר בדיעות פאשיסטיות אמיתיות של נאצי ישראלי אמיתי.
ולסיום, ניתן לכלול פה שתי יצירות פופולריות אך ללא אותם ערכים עמוקים:
בעלילת משחק המחשב "comand & conquere" , מתחולל קרב במספר מערכות, בין צבא לבין ארגון טרור, כאשר ניתנת לשני הצדדים האפשרות להשתמש במספר מסוים של מתקנים, חיילים וכלי נשק. המיוחד במשחק הזה, אם כי מאז אותה תקופה נוצרו משחקים בעלי אפשרויות דומות, הוא שהשחקן יכול להחליט לשחק בתור המפעיל של הטרוריסטים, או של הצבא, לפי בחירתו.
יצירה אחרונה לסעיף זה, הוא הסרט "עימות חזיתי" ובו שוטר בכיר עובר ניתוח ומתחלף בפניו עם טרוריסט ידוע, כדי לחדור לכלא במקומו ולמנוע אסון. כאשר הם נמצאים האחד בעורו של השני, הם גם מסגלים לעצמם את הקודים ההתנהגותיים של היריב.
ראו גם
- ציטוטים בנושא פוסט מודרניזם
- ציטוטים בנושא פילוסופיה
קישורים חיצוניים
- הביקורת של יובל שרון מ"קומיקס וירקות" על הספר
- מאמר מצויין שתרגמה בלוגרית מישראבלוג על לקס לות'ור ונפשו המורכבת