FANDOM


Shalma

עטיפת התקליט "שלמה המלך ושלמי הסנדלר", גירסת 1964. מימין לשמאל: יונה עטרי, אילי גורליצקי ורחל אטאס

"שלמה המלך ושלמי הסנדלר", מחזמר עברי שכתב המחזאי סמי גרונמן ותרגם המשורר נתן אלתרמן. נחשב אחד המצליחים בכל הזמנים במדינת ישראל מבחינה אמנותית וקופתית. הוא הוצג לראשונה כמחזה בשנת 1943, וב-1964 נוספו לו שירים והוא הפך למחזמר בתיאטרון הקאמרי. הוא עלה שוב ב-1982, וב-2005 עלה בהפקה מחודשת בתיאטרון הבימה.

תקציר העלילה עריכה

תבנית:פרטי עלילה המחזמר מגולל את סיפורו של שלמה, המלך התנ"כי שכונה החכם מכל אדם, בעל לאלף נשים וביניהן נופרית בת פרעה. לשלמה נודע אודות שיכור פוחז שמסתובב בחוצות ירושלים ודומה לו כשתי טיפות מים - סנדלר בשם שלמי. לשלמה אלף נשים ולשלמי אחת - נעמה. כבודו של המלך, כך טוענים יועציו, נרמס בגלל אותו שלמי. שלמה מזמן את שלמי לארמון ומציע לו להתחלף עמו בבגדים ובתפקיד, כדי להוכיח שהוא (שלמה) יכול להסתדר ברחוב גם בבגדי שלמי הסנדלר הפשוט. בת שבע, אם שלמה, מגלה ראשונה את ההתחלפות בין בנה לבין שלמי. היא מעודדת את הניסיון, על מנת שבנה יחווה את מה שחווים נתיניו תחת שלטונו ויהיה אולי פחות תאב בצע, בעיקר ביחסו לנשים. תוך זמן קצר מגלה שלמה שאף על פי שהוא החכם מכל אדם, הוא אינו מצליח להסתדר מול פשוטי העם, שרואים בו רק סנדלר פשוט. שלמי, בתחפושתו כשלמה, מתגלה כמלך ערמומי ביחסו אל העם ואהבתו לנעמה גורמת לחיכוך בינה לבין נופרית, אשת שלמה. מנגד, שלמי מגלה כי הוא לא מוצא את מקומו כשליט ומולך, ונוכח כי מלאכת המלוכה קשה יותר מן הסנדלרות. לבסוף חוזר שלמה אל אלף נשותיו ואל המלכות, ושלמי חוזר אל בקבוק היין ואל נעמה אשתו.

היסטוריה עריכה

Shloshal

כריכת הספר "שלמה המלך ושלמי הסנדלר"

גירסת 1943עריכה

בשנת 1942 כתב סמי גרונמן (1875-1952), עורך דין, סופר ומחזאי שחיבר מחזות סאטיריים, את המחזה "החכם והכסיל" בשפה הגרמנית. המחזה התבסס ככל הנראה על אגדת אשמדאי, מלך השדים, שמלך לתקופה מסוימת בעוד שלמה המלך נדד כקבצן, עד אשר שלמה גירש אותו חזרה אל השאול. נתן אלתרמן תירגם את המחזה, כשכותרתו המשנית הייתה "שלמה המלך והסנדלר". לאחר מכן הוסיף את שמו של שלמי, שנקרא במקור שמדאי, לכותרת המשנה והפך אותה לכותרת הראשית. המחזה הוצג לראשונה בתיאטרון "האהל" ב-7 בינואר 1943 בשם "שלמה המלך ושלמי הסנדלר" בכיכובו של שמחה צחובל. משה הלוי, שביים את ההצגה, אמר כי תכנן להוסיף לה שירים וריקודים, אך דבר זה הביא לבהלה בקרב אנשי תיאטרון "האהל", שחששו ששילוב של פזמונים וריקודים עם ימי התנ"ך יביא אסון על התיאטרון. המחזה היה להצלחה גדולה בתיאטרון האהל.

בעקבות מחזה זה כתב סמי גרונמן מחזה המשך, "מלכת שבא", שממשיך בדיוק בנקודה בה הסתיים "שלמה המלך ושלמי הסנדלר" - ביקורה של מלכת שבא בארמון שלמה. המחזה תורגם הפעם על ידי חיים חפר, והוצג באוגוסט 1951 בבימויו של גרשון פלוטקין בכיכובם של חנה מרון ואברהם בן יוסף. עלילתו עוסקת בהתמודדות שלמה וחצרו עם מלכת שבא ואנשיה, שתרבותם הפראית זרה לתרבות של שלמה ואנשיו, ובכך העלה מסר ברור על הצורך בעירוב תרבויות בישראל. למרות שהכיל לחנים של סשה ארגוב הוא נחל כישלון, כשיש הטוענים שהדבר נובע בגלל התרגום של חפר [1].

סמי גרונמן נפטר ב-1952 ולא זכה לראות את גלגולי מחזהו, "שלמה המלך ושלמי הסנדלר".

גרסת 1964עריכה

בתחילת שנות השישים, כשבארץ הוצגו בעיקר מחזות זמר מיובאים, קרא הבמאי שמואל בונים את המחזה המקורי. הוא פנה למתרגם, נתן אלתרמן, והציע לו להפוך את המחזה משנות הארבעים למחזמר. אלתרמן כתב 12 שירים, שהולחנו בידי סשה ארגוב. את התפקיד הראשי הכפול של שלמה ושלמי שיחק אילי גורליצקי, יונה עטרי שיחקה בתפקיד נעמה ורחל אטאס בתפקיד נופרית. את התפאורה התנ"כית עיצב אריה נבון. הצגת הבכורה הייתה ב-12 בספטמבר 1964 בתיאטרון הקאמרי. בהנהלת הקאמרי חששו רבים שהמחזמר, שעלה לתיאטרון סכום עתק, יהיה כישלון ולאחר צפייה בחזרות מתחו כמה מראשי התיאטרון ביקורת חריפה על הבמאי שמואל בונים. השחקנית חנה מרון הצהירה שההצגה היא "בושה לתיאטרון הקאמרי ואסור שתועלה על הבמה". מנהל התיאטרון, שייקה וינברג, טען שיש לצלוח בשלום רק את שתי ההופעות הסגורות שנקבעו מראש, לפני שההצגה תרד ולפני שהעיתונות תדווח על הכישלון. אולם, ההצגה הצליחה מאוד: היא רצה כמעט בכל ערב במשך שלוש שנים למעלה מ-600 פעם והועלתה פעם נוספת ב-1971, בסך הכול ראו אותה מעל ל-250,000 צופים. שירי המחזמר, כמו "שיר הסנדלר" ו"שיר המריבה", שהועלו גם על תקליט מצליח, זכו להשמעות רבות ברדיו והפכו ללהיטי התקופה. מרבית הביקורות שיבחו את המחזמר ובעיקר את תרגומו ועיבודו של אלתרמן, עם השפה העברית העשירה שלו. "עיבוד שנון ופיוטי" כתב מבקר התיאטרון הקפדן חיים גמזו.

המחזמר נשלח לייצג את ישראל בחו"ל: דן אלמגור תרגם אותו לאנגלית, והוא הוצג בפסטיבל הבינלאומי לתיאטרון בפריס בשנת 1965 ובפסטיבל לונדון בשנת 1967. בניגוד לביקורות הנלהבות שקיבל המחזמר בפריס, בלונדון הוא זכה לביקורות קשות שראו בו הצגה עממית. המחזמר נשלח גם לארצות הברית, שם נכתב מחדש על ידי מחזאי אנונימי ונכתבו לו פזמונים חדשים. גרסה זו, שזכתה לשם "I Solomon", נחלה כישלון חרוץ הן מבחינה ביקורתית והן מבחינה קופתית. בניסיון נואש להציל את המחזמר, שינה אותו המפיק בצורה דראסטית וביסס אותו על תרגום של דן אלמגור, שהיה נאמן יותר לגרסה המקורית. אולם גם זה לא עזר, ולאחר שבע הופעות בלבד המחזמר ירד.

גרסת 1982עריכה

המחזמר חזר לבמה ב-1982 והוצג בפארק הירקון על ידי תיאטרון "לילך". על התפאורה והבימוי היו אמונים אריה נבון ושמואל בונים. לתפקידים הראשיים חזרו אילי גורליצקי ויונה עטרי ואילו את נופרית שיחקה הפעם מיקי קם. המחזמר הוצג 15 פעמים בלבד לפני שירד מהבמה.

גירסת 2005עריכה

Shalmay

עטיפת התקליטור "שלמה המלך ושלמי הסנדלר", גירסת 2005. בתמונה: אבי קושניר בתפקיד שלמה

בשנת 2005 העלה תיאטרון הבימה את "שלמה המלך ושלמי הסנדלר" מחדש לכבוד חגיגות השישים לתיאטרון הקאמרי. בעבודה על ההפקה זו, הוחלט "לרענן" את הפזמונים משנות השישים. הזמר והמלחין יוני רכטר נקרא לעבד את שירי המחזמר ולהפוך אותם ליותר עדכניים. בנוסף מופיעים במחזמר להקת הקצב "שקטק" בריקודים, שירה ותיפוף. בתפקיד הראשי של שלמה ושלמי הופקד הפעם השחקן והבדרן אבי קושניר, בתפקיד נעמה השחקנית גלית גיאת, בתפקיד נופרית הזמרת מירי מסיקה ובתפקיד בת שבע אם שלמה השחקנית רבקה גור. הבמאי הוא אילן רונן.

למרות החששות מפני "ארכאיות" המחזה ומהעברית הפיוטית שמא לא תתאים לקהל הצופים של שנות האלפיים, ההפקה המחודשת הייתה לאחת מהצלחות התיאטרון בשנים האחרונות ועברה את הצגות ה-200. מעל 70 אלף איש צפו בה עד כה, והשירים הועלו על גבי תקליטור. גם הביקורות שיבחו את ההפקה החדשה ותיארוה כ"ניצחון של קלאסיקה ישראלית" [2] וכ"חגיגה עם שמחת חיים, שמחזירה אותנו לימים היפים של אלתרמן וסשה ארגוב" [3] [4], אם כי נמתחה ביקורת על רמת השירה של קושניר.

ניתוחעריכה

שפת המחזהעריכה

אלתרמן עיבד את המחזה והוסיף לו פזמונים וחרוזים הכוללים שפע משחקי לשון שנונים. שפת המחזה עשירה באזכורים תנ"כיים בעברית גבוהה ופיוטית, ולצדם מילים עממיות ושפת רחוב, רוויים הומור שפעמים הוא עממי ופעמים דק ועוקצני. עירוב השפה הגבוהה עם זו העממית נאמן לתוכן המחזה שכתב סמי גרונמן, המעמת בין מעמדות שונים: אנשי העם (שלמי, נעמה ואנשי השוק) ומעמד האצולה (שלמה, נופרית), ששניהם מתערבבים אלה עם אלה. הן אנשי העם הפשוטים והן אצולת הארמון מדברים בתרגומו של אלתרמן בשפה גבוהה ועממית כאחד, דבר המצביע על טשטוש ההבדלים ביניהם, לפחות באופן סמלי. השפה תואמת למעשה את המסרים שהמחזה מעביר, על החלוקה החברתית למעמדות (ראו להלן). דוגמה בולטת לכך ניתן לראות ב"שיר המריבה" בין נעמה אשת שלמי לבין נופרית בת פרעה: קללות עממיות כמו "פרצוף מלוח", "אף כפוף" ו"ראש כרבולת" מתערבבות אצלן עם עברית גבוהה כגון: "דבש ונופת צוף", "ספחת" ו"שאי רגלים!" ועם אזכורים מהמקורות כגון "אני אפרוץ כנהר שיחור!...אך לא ירדן יסוב אחור!".

דוגמה נוספת לעירוב של מילים גבוהות ועממיות ניתן לראות גם בבית מתוך השיר "זה לא בשבילי", בו מבקרת נעמה את הגינונים והעברית המצוחצחת של אצולת הארמון:

בארמון הנה שמה אני מתרוצצת,
וסביב רוב הדר ותפארת נוצצת,
ושרים, ופחות, ולשכה, ומועצת,
והכל מדברים בעברית כה נמלצת -
אני מתפוצצת!

המסרים במחזהעריכה

תבנית:פרטי עלילה המחזה, מלבד היותו הומוריסטי הכולל שירים וריקודים לרוב, משופע גם בחצים סאטיריים על יחסי השלטון והעם. הכותבים, סמי גרונמן ונתן אלתרמן, הכירו מקרוב את הפוליטיקה והביעו במחזה מקצת מתחלואיה.

פשוטי העם, אנשי השוק, מפגינים נגד שלטון המלוכה, על פקידיו המושחתים והמתנשאים של ארמון המלך, שאינם קשובים לקשייהם ולרצונם. הם תובעים יותר דמוקרטיה ופתיחות בקוראם "למה אין אנו שמה למעלה בארמון?".

לאחר ההתחלפות בין שלמי לשלמה, מתקשה שלמה לחיות כאביון ואף מושם ללעג, כמו שלמי לפנים. רק אז הוא מגלה כי היה מנותק מעמו, החי חיי דלות, בעוד הוא ואנשיו אוכלים לשובע. אך גם חיי שלמי בארמון המלוכה אינם קלים: שלמי אמנם לא נכשל בתפקידו כמלך אך הוא משועמם, מתגעגע לחייו הפשוטים בעבר ולחבריו הישנים, אנשי העם טובי הלב שבמקומם הוא מוקף במלחכי פנכה צבועים. הוא נוכח לדעת, שעדיף אולי להיות אדם עני ומאושר על פני שליט או בן אצולה בודד. גם נעמה אשתו מתגעגעת לחבריה הפשוטים ומלאי השמחה ואינה מסתגלת לחיי הארמון, שאמנם נוחים יותר מחייה הקודמים, אך משעממים ומלאי תככים. אף מתפתח עימות בינה לבין נופרית המצרייה, שמקנאה בה על תשומת ליבו של המלך. כך שולח המחזה חצים סאטיריים על ניתוקם של השליט ואנשיו מהעם ועל הפוליטיקה מלאת התככים והצביעות. כמו כן ניתן לראות, כי היראה וההערצה לשליט אינם תלויים רק באישיותו ובחכמתו אלא גם בהילה שמקנה לו תפקידו: שלמי הסנדלר הפשוט זוכה בפועלו כמלך להערצת ההמון בגלל המתנות שהוא מחלק, ואילו שלמה "החכם מכל אדם" לא מצליח להסתדר בבגדי הסנדלר. כך עולה, כי החלוקה החברתית למעמדות של שליטים ופשוטי עם אינה דבר מולד, הנתינים יכולים לתפקד לא רע בשלטון ואילו השליטים לא תמיד יכולים להסתדר בעמל כפיים.

יחד עם התובנה שמגלים שלמה, שלמי ונעמה על חיי העם והמלוכה, גם אנשי העם אינם יוצאים במחזה כשידם נקיה: מחאת הנתינים נשכחת ברגע שהמלך שלמי מחלק להם מתנות קטנות, כמו יין שכרה בחינם. העם מעדיף לקבל את מתנות השליט על פני מאבק עקרוני בשחיתות ולמען יתר פתיחות ודמוקרטיה. כך המחזה טוען לפנינו שעל זכויות יש להיאבק, וברגע שהעם דורש זכויות וצורת שלטון תקינה אך לא מוכן לעשות דבר לשם כך, הוא עשוי להיות צבוע לא פחות משליטיו.

שירי המחזמרעריכה

למחזמר נכתבו, כאמור, 12 שירים. הבולטים בהם הם:

  • שיר היין - בתחילה שיר מחאה של אנשי השוק כנגד חצר המלוכה, ובסיום שיר הנאה מהיין מתנת המלך.
  • שיר הסנדלר- שיר בביצוע שלמי, בו הוא עורך השוואה בינו לבין שלמה המלך. ידוע בעיקר בזכות השורה "וי ללילי וי ליומי, אם זה אכפת למי".
  • זה לא בשבילי - בביצוע נעמה אשת שלמי, בו היא מתארת את המיאוס מחצר הארמון וגעגועיה לחיים הפשוטים ול"שטויות המתוקות כצימוק".
  • שיר המריבה - מתאר את העימות בין נעמה אשת שלמי לבין נופרית פילגש שלמה, ומלא בהקנטות שהן מרעיפות אחת על השנייה כגון: "ספחת", "שמן זך בסולת", "ראש כרבולת", "חושחש חמוץ" ועוד.
  • שיר החכם והכסיל - מבטא בציניות את השוני בין עשיר לעני, כסיל וחכם: "כי בין דברי חכם ובין דברי טיפש כאילו אין הבדל - הבדל בכל זאת יש!".
  • שיר הפיוס - מושר בידי שלמי ונעמה בסוף ההצגה, כביטוי להשלמה ביניהם ולאהבתם.
  • להפקה של 2005 נוסף השיר שיר ערש שנכתב במקור על ידי אלתרמן וארגוב למחזה "אסתר המלכה", שם ליצן החצר מנסה להרדים את המלך במיטתו. ב"שלמה המלך ושלמי הסנדלר" אנשי השוק מרדימים את שלמה המחופש לשלמי ושרים לו "אם כתר הוא נושא או דלי, אין כל הבדל - בסוף יישן הוא".

קישורים חיצונייםעריכה

תבנית:האייל הקורא על שירי המחזמר.

תבנית:ערך מומלץ

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית