להקת קווין הופיעה במשך חמש עשרה שנים, מ-1971 ועד 1986. במשך התקופה הזו הופיעה הלהקה כ-700 פעמים, עם הזמן השתנו מאפיינים שונים של ההופעות: התאורה, התלבושות וסגנונות השירים. עם זאת, החוויה האנרגטית והמאפיינים ההומוריסטיים והדרמטיים, היו לסימני ההיכר של הלהקה בהופעות, אשר לא השתנו לאורך כל התקופה.
שנות השבעים[]
קווין במסע ההופעות בשנת 1974
בתחילת דרכם, הלהקה הופיעה במועדונים ואזורים שונים בלונדון. עם הזמן, הועברה הלהקה להיכלים גדולים יותר, לאחר שיצאה להופעות לקידום שני האלבומים הראשונים שלהם Queen ו-Queen II. פריצת הדרך האמיתית של הלהקה בהקשר להוכרה בהופעות שלה, הגיעה בשנת 1974, כאשר הוזמנה להופיע בתור להקת חימום בהופעות של להקת מוט דה הופל, במסע ההופעות שלה בבריטניה. על אף העובדה שהייתה הלהקה צעירה וחסרת נסיון, קווין זכתה לתשבוחות ולתגובות נלהבות מהקהל, ומוט דה הופל הזמינו את חברי הלהקה להופיע עמם במסע הופעות בארצות הברית. בשלב זה הגיעה הלהקה למעמד בו הופעותיה על הבמות היו למאורע פחות משני, כאשר הופיעה מול קהל רב יותר, ביצעה שירים חדשים וזכתה להתנסות ראשונה עם תאורה מאסיבית. בתקופה זו החל הקהל להכיר את המאפיינים של הלהקה על הבמות, כמו התלבושות הראוותניות בצבעי שחור לבן של המעצבת זנדרה רודז, שהתאים לסגנון של חברי הלהקה, ובמיוחד של פרדי מרקיורי, וכן גם לאלתורים של מיי וטיילור בקטעי המעבר של השירים, בעוד מרקיורי מלהיב את הקהל בקריאות עידוד להיצטרף לשירה. סימני היכר נוספים בהופעות היו הגיטרה המיוחדת שמיי בנה בעצמו שבאפקטים רבים יצרה רובדים מוזיקלים שונים, פסנתר הכנף עליו נהג מרקיורי לנגן בחלק ניכר מההופעה ומאפיין נוסף שזכה להכרה באותה תקופה היה המיקרופון של מרקיורי, שהורכב רק על החלק העליון של המעמד, ללא הבסיס התחתון, מה שהפך לסמל פאלי מובהק, כרמז למיניותו.
לאחר שזכתה להוכרה כלהקה רצינית, יצאה קווין למסע הופעות עצמאי לקידום האלבום Sheer Heart Attack. מסע הופעות זה היווה את הפריצה האמיתית של הלהקה לתודעה העולמית, בעקבות ההתלהבות הרבה של המעריצים בהופעות, במיוחד ביפן. במסע ההופעות הזה, הלהקה החלה להשתמש בגירסאה שלהם להימנון הבריטי God Save The Queen כחותם ההופעות, ובתאורה מאסיבית וצבעונית במיוחד עם אפקטים, שהפכו את חויית ההופעה לאירוע אקסטרווגנדי מלא דרמה בנוסף למאפיינים הקודמים. בנוסף לדרמה, נהגו חברי הלהקה להשתמש במאפיינים הומוריסטיים, כאשר במעברים בין השירים, ג'ון דיקון ניגן תו אחד על משולש, ומרקיורי הרים כוסות שמפניה עם הקהל, בעוד מיי ניגן על יוקלילי. בשביל רבים מהמעריצים, גולת הכותרת של ההופעות היה הביצוע לשיר Liar, שנמשך כשמונה דקות, בדרך כלל בסוף ההופעות. בעקבות ההערצה של הלהקה ביפן, נהג מרקיורי ללבוש בהדרנים קימונו וכן בחלק זה שסיים את ההופעה, נהגו חברי הלהקה לבצע מחרוזות שירי רוק ישנים, כמו Jailhouse Rock ו-Big Spender, במקום שירים מקוריים שלהם. מחרוזת שירים זו המשיכה להיות חלק בלתי נפרד מההופעות של הלהקה במשך כמעט כל העשור.
בשנים 1976-1975 יצאה קווין למסע ההופעות לקידום האלבום A Night At The Opera, כאשר הסינגל שיצא ממנו Bohemian Rhapsody, העלה את הלהקה לגדולות. כמו בהופעות הקודמות הלהקה שמרה על המאפיינים ההומוסיטיים והדרמטיים, התלבושות והתאורה, אך בהופעות אלו, הוסף השיר Bohemian Rhapsody שחולק לשלושה חלקים שבוצעו בנפרד. בתחילת הופעה, הושמע הקטע האופראי של השיר לפני שחברי הלהקה עלו לבמה. בהמשך, הפתיח של השיר החל את מחרוזת השירים של ההופעות, ובחלק בו אמור היה להתחיל הקטע האופראי, בוצעו השירים Killer Queen, The March of the Black Queen ולפעמים גם You're My Best Friend, כשאחריו בוצע קטע הסיום של השיר. באופן, זה נמנעו חברי הלהקה מהביצוע המתיש של השיר בשלמותו, כולל הקטע האופראי המסובך שללא האפקטים והכפלות הקולות, הייתה מתחוללת קטסטרופה. בהופעות אלו, אימץ מרקיורי מנהג חדש, כאשר בהדרנים השליך לקהל פרחי ורדים או צפורן.
במהלך ההקלטות לאלבום A Day At The Races בשנת 1976, ביצעה הלהקה הופעה לקהל הרחב בהייד פארק. ההופעה זכורה בעיקר בזכות הקהל העצום שנכח בפארק, שכלל כ-180,000 איש. בהופעה זו, בצעה הלהקה חלק אקוסטי, כאשר כל חברי הלהקה עמדו בקדמת הבמה וביצעו את השיר 39' ביצוע זה של השיר המשיך בהופעות של הלהקה לעוד מספר שנים. תקרית נוספת הזכורה מההופעה התרחשה במהלך השיר The Prophet's Song, כאשר המכשיר שהיה אחראי להכפלת הקולות בחלק האמצעי של השיר התקלקל, ומרקיורי נאלץ לאלתר על הבמה כאשר ביצע לבדו באופן בלתי אפשרי כמעט את את הקטע של השיר.
מתחילת עד אמצע שנת 1977, ביצעה הלהקה את מסע ההופעות לקידום A Day At The Races שהציג שינויים בויזואליות של מאפיינים שונים של הופעות הלהקה. ערכת התאורה המפורסמת של הלהקה הוחלפה באחת פי כמה יותר מאסיבית שכונתה "הכתר", וחזותו של מריקורי השתנתה כאשר קיצר במקצת את שערו והחל להופיע בבגדי טייטס צמודים וצבעוניים. בהופעות אלו, החלה הלהקה לבצע את Bohemian Rhapsody באופן הנוח ביותר בשבילם, כאשר בצעו את השיר בכל חלקיו: את החלק הראשון בעצמם, בהגיעם לחלק האופראי הופעלה ההקלטה והאורות נחשכו, ובסיום הקטע האורות חזרו לפעול והלהקה נגנה את המשך השיר, לבושה בבגדים שונים, ובסיומו החלה בחלק של הרוק הכבד בהופעות. בהופעות אלו, החלה קווין להתנסות בסוג אחר של תאורה בהופעות, עם סוללה של פרוג'קטורים נטויים שיוצרים צורות דינמיות במעברים בשינוי עוצמת התאורה של כל אחד מהם. במסע ההופעות הזה הופיעה הלהקה בארצות הברית לצד ת'ין ליזי, וכן גם בהופעה המפורסמת של הלהקה במדיסון סקוור גארדן בניו יורק. אחת ההופעות המפורסמות ביותר שיצאו ממסע ההופעות הייתה בהיכל ארל'ס קורט, אשר נחשבת לאחת ההופעות המשובחות והאהובות בקרב המעריצים. בנוסף, מסע ההופעות הזה היה האחרון בו ביצעה הלהקה את מחרוזת הרוקנ'רול כהדרן.
מסע ההופעות לקידום האלבום הבא News Of The World, התפרס על סוף שנת 1977 ועד תחילת 1978. בהופעות אלו, בוצעו לראשונה שירי ההיכר של הלהקה We Will Rock You ו-We Are the Champions. במסע הופעות זה בוצעה גרסאה המיוחדת של We Will Rock You כפתיח להופעות בארצות הברית, וכפתיח למסעי הופעות נוספים. כתגובה לזרם הפאנק שצמח באותה תקופה, אימץ לעצמו מרקיורי דימוי הרסני בביצוע לשיר Sheer Heart Attack. במסע ההופעות הזה הוסף לראשונה השיר I'm in Love with My Car, כשרוג'ר טיילור לוקח פיקוד על השירה. במקביל להיתווספות של שירים חדשים רבים, ירדו מרשימת השירים בהופעות השירים משני האלבומים הראשונים, כולל הרבה שירים שהיוו אבני דרך בהופעות של הלהקה. במסע ההופעות הזה גם בוצע לראשונה השיר Love of My Life, על גיטרה אקוסטית במקום על פסנתר, כמו בגרסאת האלבום. ביצוע זה הפך לסמל בהופעות של הלהקה, כאשר פעם אחר פעם הקהל כולו הצטרף לשירה יחד עם מרקיורי, שלפעמים הותיר להם לשיר במקומו.
במסע ההופעות המתיש לקידום האלבום Jazz בארצות הברית, אירופה ויפן, בשנים 1979/1978, רוב ההופעות מאירופה הוקלטו והוספו לאלבום ההופעה הראשון של הלהקה Live Killers. כשהציג את השיר Death on Two Legs, נהג מרקיורי להתריס את המנהל הקודם של הלהקה, שבשבילו הוקדש השיר האגרסיבי בקללות העסיסיות, בהתאם לתוכן שלו. בהופעות אלו החל מרקיורי במקום בגדי הטייטס הגלאמיים להופיע בבגדי עור (או ויניל). בהקשר לשירים Bicycle Race ו-Fat Bottomed Girls, נהגו להופיע על הבמה במהלך ביצוע השירים נשים חצי ערומות רוכבות על אופניים. במהלך ההופעות של הלהקה ביפן, ביצעו חברי הלהקה את השיר Teo Toriatte, שהוקדש למעריצים היפניים, כאשר בריאן מיי מנגן על הפסנתר.
קווין במסע ההופעות המטורף משנת 1979
בסוף שנת 1979, ביצעה הלהקה את מסע ההופעות הקצר שענה על השם Crazy Tour (מסע ההופעות המטורף). מסע ההופעות הזה התקיים בסמוך ליציאת סינגל מצליח וזאת בניגוד לסיבובים הקודמים שנועדו לקידום אלבומים. מרקיורי עלה לבמה לראשונה בשיער קצר, ולראשונה ניגן בגיטרה את השיר Crazy Little Thing Called Love. במסע הופעות זה, הורידה הלהקה את מרשימת השירים בהופעות את Brighton Rock שנודע בסולו הגיטרה הארוך והמאולתר של מיי. בסיום כל הופעה, נהג לעלות מרקיורי לבמה רכוב על כתפי דמות עצומת ממדים של סופרמן או דארת' ויידר, אם כי הדבר גרם למספר בעיות משפטיות. מכיוון שהאולמות בהם הופיעה הלהקה במהלך מסע ההופעות היו קטנים יחסית, הצוות של הלהקה נתקל בבעיות בזמן שהרכיבו את אבזרי ההופעות של הבמה, ובמקרים מסוימים, היה צריך לשנות את מבנה הבמה באופן ניכר.
שנות השמונים[]
עשור שנות השמונים אופיין במוזיקת הפופ שהיתה אז הבולטת ביותר ובהגעת ערוץ המוזיקה MTV. שינויים והשפעות חדשות אלו לא היוו איום על קווין, והלהקה החלה לשנות את סגנונה המוזיקלי בהתאם לשינוי בתקופה, וכן הדבר בא גם לידי ביטוי בהופעות.
בשנת 1980 יצאה הלהקה למסע ההופעות לקידום אלבומם הראשון בעשור החדש The Game. בתקופה זו, ההצלחה הגיעה לשיא, כאשר האלבום הגיע לראש המצעדים ברחבי העולם, וכן גם בארצות הברית. אולם, הפתעה אחת שהיוותה סוג של האפלה על ההצלחה הייתה בקרב המעריצים שהגיעו להופעות, וזכו לראות את פרדי מרקיורי חמוש בשפם עבות. המראה החדש לא היא עורר אמפטיה, ככל הנראה בעקבות העובדה שהיווה המשך ברור למאפיינים של הקהילה ההומוסקסואלית אותם אימץ מרקיורי בשנים האחרונות, ובמהלך ההופעות נהגו מעריצים לזרוק על הבמה סכיני גילוח ומכלי קצף גילוח כרמיזה ברורה. התלבושות של מרקיורי על הבמות החלו להראות יותר ממוצעות ופחות ראוותניות מבעבר, כמו חולצות קצרות פשוטות. בנוסף, הלהקה החלה לקחת תפנית לסאונד של מוזיקת הפאנק, עם ביצועים תואמים בהופעות לשירים Another One Bites The Dust ו-Dragon Attack, אם כי מערציהם המסורים העדיפו את הצליל הישן והמסורתי של הרוק הכבד.
מסע ההופעות בשנת 1981 אשר נקרא Gluttons For Punishment (זללנים עד לכדי הענשה) הכריז על שלב בקריירת הלהקה, בו קנה המידה של הופעות הרוק שלהם היה מעבר לכל פרופורציה. במסע ההופעות הנוכחי, הלהקה יצאה למסע הופעות קצר אך תזזיתי במיוחד, בדרום אמריקה, שכלל הופעות בחלק מהאיצטדיונים הגדולים ביותר בעולם. מחירות האלבומים של הלהקה שם היו גבוהים יחסית עוד מתחילת הקריירה שלה, מה שעודד את הלהקה לצאת להופעות שם. בסקירה כללית, קווין הופיעה במהלך 13 הופעות מול חצי מליון צופים בהופעות, כאשר ההופעה בברזיל קבעה שיא חדש לתקופה, עם 131,000 צופים בהופעה בודדה.
מסע ההופעות של שנת 1982 יצא לדרך לאחר יציאתו של אלבום שיצר עניין, ואם זאת היה שנוי במחלוקת Hot Space. שיאו של מסע ההופעות היתה ההופעה באוויר הפתוח במילטון קייל, ליד לונדון. במסע הופעות זה, מעריצים רבים שמו לב בעזיבה של הסאונד של הלהקה, וכן הקול של מרקיורי, לכיוון מוזיקת הפאנק/סול. במסע ההופעות הזה החלה הלהקה להופיע עם קלידנים בחלק מהשירים בהופעות. השימוש בקלידים אלקטרוניים וסינתסייזר החל לקחת חלק ניכר בהופעות של הלהקה, אם כי הפסנתר של מרקיורי המשיך להיות מתופעל על הבמה. לאחר מסע ההופעות, השיר היחידי מהאלבום שהמשיכה הלהקה לבצע היה Under Pressure, בעקבות חוסר הפופולאריות של האלבום.
מסע ההופעות לקידום האלבום The Works בשנים 1985-1984 הפך לאחד ממסעי ההופעות הגדולים ביותר של הלהקה, כולל את ההופעה בפסטיבל בריו, ברזיל, שם עלתה לבמה בשתיים לפנות בוקר. במסע ההופעות הזה, הלהקה לראשונה לא הופיעה בצפון אמריקה. בהתחשב בעובדות כי מרקיורי עבר להתגורר בניו יורק באותה תקופה, האלבום הוקלט בלוס אנג'לס, והלהקה החליפה את חברת התקליטים שייצגה אותה באמריקה מ-Elektra ל-Capitol המחסר בהופעות שם העלה תמיהה מסוימת. טענה אחת הייתה כי הוספת תאריכי הופעות שם יהווה מאמץ רב מידי על השירה של מרקיורי, ואכן בדיווחים תקשורתיים ובהקלטות מההופעות נראה היה שמרקיורי התקשה עם השירה במקצת. לקידום השיר I Want to Break Free שיצא מהאלבום, נהג מרקיורי לעלות לבמה במהלך ביצוע השיר עם התלבושת מהקליפ שלו, בו נראים חברי הלהקה לבושים בבגדי נשים. עם פיאה שחורה ונפוחה, אפודה ורודה, חצאית מיני מויניל ושדיים תותבים, גרם מרקיורי לתגובות לא נלהבות ולעתים אף זועמות בקרב הקהל. במהלך מסע ההופעות הזה, הלהקה החלה לבצע מחרוזת שירים משלושת האלבומים הקודמים שלה.
ההופעה של הלהקה בסאן סיטי שבדרום אפריקה החלה את שערוריה שפקדה את הלהקה. על אף העובדה שלהקות רבות הופיעו באזור המדברי, קווין זכתה לביקורת על הופעתה שם, וזאת מאחר ששלטון אפרטהייד הגיע לשיאו בדרום אפריקה, בסמוך להגעת הלהקה. עמותות וארגונים שונים כולל התאחדות האמנים כנגד האפרטהייד, בקרו קשות את הלהקה על ההופעה באזור כה טעון. במטרה לצנן את הביקורות כנגדם, שיחררו חברי הלהקה הצהרה לעיתונות בה נאמר כי הם מתעבים כל סוג של גיזענות, וכן שאין בכוונתם לקדם שום תעמולה גיזענית.
בשנת 1985, הופיעה הלהקה במסגרת אירוע הלייב אייד באיצטדיון וומבלי, ונבחרה ללהקה שנתנה את ההופעה הטובה ביותר על הבמה. ההופעה שלהם ערכה 21 ודקות, וכללה ביצוע חלקי של Bohemian Rhapsody, ואת השירים Radio Ga Ga, Hammer to Fall, Crazy Little Thing Called Love, We Will Rock You ו-We Are the Champions. בהמשך, עלו מרקיורי ומיי לבמה ברו האירוע לביצוע של השיר ?Is This The World We Created, כשתגובת הקהל הייתה יוצאת מגדר הרגיל. למרבה האירוניה, הלהקה לא גילתה התלהבות רבה כשהוזמנה על ידי בוב גלדוף להופיע באירוע.
במת ההופעה באיצטדיון וומבלי, 1986
בשנת 1986, קווין יצאה למסע ההופעות האחרון שלה, שענה על השם The Magic Tour (מסע ההופעות הקסום) בתגובה לאלבום אותו הוא קידם, A Kind of Magic. מסע ההופעות הזה התקיים רק בתחומי אירופה, וכלל שתי הופעות חותם באיצטדיון וומבלי, וכן הופעה נוספת בבודפשט, הונגריה. במהלך מסע ההופעות הכריז מרקיורי על כל במה ביטול השמועות שהלהקה על סף פירוק. בביצוע הגרסאה של הלהקה להמנון הבריטי בכל הופעה, על מרקיורי לבמה לבוש בגלימה וכתר התואם לזה של משפחת המלוכה. במסע ההופעות הזה, קווין הייתה לאחת מהלהקות הראשונות שבהופעותיהם הוצב מסך ענק שהקרין מול הקהל את הבמה. הופעה אחרונה שהוספה מחמת הביקוש באיצטדיון וומבלי, הועברה לבסוף לפסטיבל המוזיקה בנבוורת, שם כ-150,000 צופים זכו לראות את קווין בפעם האחרונה על הבמה.
שנה לאחר מכן, ב-1987, חלה מרקיורי בנגיף האיידס והלהקה הפסיקה להופיע לאלתר בהרכב המקורי.