רוק (מאנגלית: Rock) הוא ז'אנר מוזיקלי, אשר החל דרכו כהתפתחות של הרוק אנד רול בשנות השישים. להקות הרוק הרחיבו את המושג הצר של רוק'נרול, הוסיפו כלי מיתרים והחלו לחקור שיטות הקלטה חדשות וכן את האפשרויות הטמונות בסינתיסייזרים.
הרוק מבוסס על סולמות הבלוז (הסולמות הפנטטוניים), בהם מונמכים הצלילים השלישי והשביעי (ולעתים גם החמישי) בחצי טון. במקור, הרוק היווה שילוב בין מוזיקה אמריקאית עממית (קנטרי) למוזיקה אפרו-אמריקנית קצבית (בלוז); אך עם השנים הרוק התפצל לאין ספור כיוונים שונים ומשונים, שהתרחקו מסגנונות אלה מרחק רב, והושפעו גם מסגנונות אחרים לגמרי כמו מוזיקה קלאסית, פופ, ובשנים האחרונות אפילו היפ-הופ. זאת, מכיוון שלמעשה כל להקה שמשתמשת ב"שילוש הכלים המקודש" של הרוק (שמשמש גם בבלוז) - בס, תופים וגיטרה חשמלית - יכולה להגדיר את עצמה כלהקת רוק; והאפשרויות הטמונות בשילוב של שלושת הכלים הללו הן בלתי מוגבלות. לכן, בנקל אפשר למצוא רוק שקט ורוק רועש, רוק מהיר ורוק איטי רוק שמח ורוק עצוב, רוק קולי ורוק כלי, שירי רוק קלילים ולעומתם מנגינות רוק כבדות ועמוקות. סגנון הרוק הוא כל כך מגוון, שלמעשה, הוא אינו סגנון אחד אלא קבוצה גדולה מאוד של סגנונות.
למרות העובדה כי מקורו של הרוק בבלוז, אשר יוצריה היו שחורים, כמעט כל יוצרי הרוק לדורותיהם היו לבנים. הרוק התפתח באנגליה ובארצות הברית במקביל. השפעת הרוק הגיעה לידי כך, שאף קמו זרמים חברתיים בקרב בני הנוער של מעריצי רוק - מטאליסטים, פאנקיסטים, ילדי הפרחים. במהלך השנים אורגנו פסטיבלי רוק המוניים ואף בוימו סרטי רוק על הכוכבים, שלוו במוזיקה שלהם. תופעה בולטת שמלווה את הרוק מראשיתו ועד היום היא שימוש נפוץ של המוזיקאים בסמים – החל מאלביס בשנות החמישים, וכלה בנירוונה בשנות התשעים.
הפקה ומסחור[]
בראשית ימיו של הרוק היו המפיקים הדמויות העיקריות בתעשייה, ואילו הזמרים היו מגוייסים לאולפן רק לצורכי הקלטות. אחד המפיקים הראשונים שהקליטו בארצות הברית היה פיל ספקטור, שלקח תחת חסותו להקות שהתפרסמו מאוחר יותר, כמו הרונטס, השירלס והאחים הצדקניים. מאוחר יותר צצו להקות שביצעו חומרים שכתבו למענם יוצרים מוזיקליים, אך היו גם כאלו שכתבו לעצמם, כמו ניל סדקה וקרול קינג.
האלמנט המסחרי הוא המשפיע רבות, לחיוב ולשלילה, על הרוק. בשיטת הייצור ההמוני - אשר הייתה שיטת ההפצה היחידה עד לעידן השיעתוק הטכני (בו היצירה משוכפלת בכמויות אדירות ללא שליטה מרכזית וללא פגיעה באיכות) - חברות התקליטים, השולטות בצד הפיננסי וכופות את תכתיביהן גם על אופי הצליל עצמו, מכתיבות חדשנות המותאמת לזרמי האופנה. לייבלים עצמאיים מאפשרים התפתחות חדשנית שאינה מן הזרם המרכזי - המיינסטרים. למרות אהבת בעליהם לתחום, ללא הצלחה פיננסית קיומם הבסיסי נתקל בקשיים, ורבים נסגרים על אף השאפתנות הבלתי מתפשרת.
היסטוריה[]
שנות החמישים: מהפכת הרוק אנד רול[]
אלביס פרסלי, "מלך הרוק אנד רול"
ראה ערך רוק אנד רול
בשנות הארבעים והחמישים החלה המהפכה האלקטרונית במוזיקה, בראשה הבלוז. בעוד שבעבר הבלוז היווה בסה"כ שירת עבודה, בשנים אלה מנגינות הבלוז עברו עיבוד אלקטרוני-מודרני וסגנון זה הפך לבסיס של הנגינה בגיטרה חשמלית. התפתחויות אלה הובילו ללידתו של הרוק אנד רול: גרסה הרבה יותר מהירה ושמחה לבלוז. הרוק אנד רול, או בקיצור, רוק'נרול, ירש מהבלוז הן את טכניקת הנגינה, ואת הקצב.
באותה תקופה פותחה שיטת הפצת המוזיקה באמצעות תקליטים, וכך הפך הרוק'נרול למוזיקת ההמונים, אשר הופצה בכל ארצות הברית, ואף יוצאה למדינות אחרות. הזמר, הגיטריסט ושחקן הקולנוע האמריקאי אלביס פרסלי, אשר כיכב בשנות החמישים וכונה "מלך הרוק'נרול", היה מהראשונים להשתמש בגיטרות חשמליות ובציוד הגברה. זמרי רוק'נרול משפיעים נוספים בשנות החמישים הם באדי הולי וצ'אק ברי.
המושג רוק'נרול כיום מציין לא רק את הסגנון עצמו, אלא גם את סגנון החיים הסוער, הפרובוקטיבי והראוותני שאפיין את להקות הרוק במשך השנים. דרך חיים זו מתומצתת בנוסחה המפורסמת "סקס, סמים ורוק'נרול".
שנות השישים: החיפושיות וילדי הפרחים[]
רולינג סטונס
רוק קלאסי[]
ראה ערך רוק קלאסי
באמצע שנות השישים התפתח הרוק'נרול לזרמים מוזיקליים חדשים: רוק פסיכודלי, רוק קלאסי ופולק רוק. רבות מהלהקות המצליחות שקמו בעשור זה כבר נחשבו ללהקות רוק מבחינת אופיין החיצוני, אך למעשה, מבחינה אומנותית, הן יצרו רוק'נרול טהור. להקת רוק קלאסית של שנות השישים, כללה שלושה גיטריסטים (אחד מהם בסיסט) ומתופף. להקות הרוק/רוק'נרול המשפיעות ביותר של שנות השישים הן הביטלס, הרולינג סטונס, האנימלס, המי, האמהות והאבות, קרוסבוי סטילס נאש ויאנג וג'פרסון איירפליין. זו הייתה לראשיתה של תקופה שכונתה בפי רבים "העשור שלא יחזור".
ילדי הפרחים[]
ראה ערך ילדי הפרחים
באותו הזמן, בזמן שבאנגליה כיכבו להקות כמו ביטלס, רולינג סטונז ואנימלז, ארצות הברית הייתה שקועה עמוק בבוץ הוייטנאמי. החלו לצוץ בארצות הברית זמרי רוק שגידלו את שיערם, עישנו מריחואנה ושרו שירים נגד המלחמה. אלה היו ההיפים. הם חוללו את התנועה החברתית של "ילדי הפרחים", שהאשימה את המבוגרים בהרס העולם ולכן ביקשה למרוד בהם. המנהג שרווח אז בקרב הרוקרים לגדל את שיערם, הפך למסורת רבת שנים בקרב כל גדולי הרוק הקלאסי והכבד לדורותיהם. בשנת 1969 נערך פסטיבל וודסטוק בארצות הברית, פסטיבל מוזיקה ואהבה של "ילדי הפרחים" בכיכוב כל כוכבי הקנטרי, הבלוז, הרוק והפופ של ארצות הברית שהיו נגד המלחמה. בין האומנים שכיכבו בפסטיבל יש למנות את הזמר ג'ו קוקר, את הגיטריסטים קרלוס סנטנה וג'ימי הנדריקס ואת להקת המי.
שנות השבעים:הגלאם רוק ולידת הרוק הכבד[]
גלאם רוק[]
קיס
ראה ערך גלאם רוק
בשנות השבעים התפתח מאוד הרוק באנגליה. הזרם המרכזי ברוק של שנות השבעים היה הגלאם רוק. סגנון זה מובחן בעיקר על פי ההופעה ולאו דווקא על פי איזשהו מאפיין מוזיקלי. הדגש הושם בעיקר על שטחיות, חוסר בושה ואימוץ התהילה והמיניות. מבצעי גלאם רוק הופיעו באיפור כבד המביע דו-מיניות ותלבושות נוצצות וצעקניות. מבחינה מוזיקלית, הגלאם רוק היה לרוב פחות קל ושקט מהרוק של שנות השישים ויותר אינסטרומנטאלי ובעל עוצמה. בין אומני הגלאם רוק הבולטים יש למנות את הזמרים דייוויד בואי ואליס קופר ואת הלהקות קווין, אירוסמית' וקיס.
לידתו של הרוק הכבד[]
לד זפלין
ראה ערך הבי מטאל
סגנון נוסף שנולד בשנות השבעים הוא הרוק הכבד – ההבי מטאל. המטאל מתאפיין במקצבים אגרסיביים, גיטרות מוגברות ומעוותות צליל ולעתים קרובות שירים בנושאים אפלים. הגל הראשון של להקות הבי מטאל הופיע בבריטניה בין השנים 1967 ל־1974. שלוש להקות אנגליות נחשבות לאבות המייסדים של הרוק הכבד: לד זפלין, דיפ פרפל ובלק סאבת'.
רוק מתקדם[]
ראה ערך רוק מתקדם "רוק מתקדם" הוא שם כללי לזרם מוזיקלי שהתפתח בשלהי שנות השישים מהפסיכדליה והגיע לשיאו בין השנים 1973 - 1975. המוזיקאים בזרם זה (שהתחלק למעשה למספר רב של זרמים, הממשיכים להתקיים ולהתפצל עד היום) היו שונים זה מזה במידה רבה, אך היו להם כמה מאפיינים מרכזיים שהבדילו אותם מאמני רוק אחרים:
- הלחנת מוזיקה מורכבת יותר מהרוק הממוצע, תוך נטייה למשקלים מורכבים, יצירות ארוכות המבוססות על פיתוח מוטיבים, והרמוניות מורכבות.
- השפעות ניכרות מסגנונות שאינם רוק - בעיקר מוזיקה קלאסית, ג'אז ופולק.
- שימוש נרחב באפקטים, עריכות אולפניות וכלים חדשניים (כמו מלוטרון ומוג).
הרעיון העיקרי מאחורי הרוק המתקדם היה ההתיחסות לרוק כאמנות בפני עצמה ולא כמוזיקת ריקודים קלה, כפי שהיה נהוג להתייחס אליו בשנות השישים המוקדמות. הרוק המתקדם הגיע לשיאו לקראת אמצע שנות השבעים, אבל משום שהמוזיקה שהציג לא הייתה קלה לעיכול, הלך העניין הציבורי בו ופחת. פיחות הענין הביא לירידה במכירות והלהקות שלקחו בו חלק הלכו ונעלמו. חלקן הפכו ללהקות פופ כדי להגיע להצלחה מסחרית, חלקן התפרקו, וחלקן הקטן מאוד המשיך להתקיים ולעסוק באותה המוזיקה. לקראת סוף שנות השבעים "נעלם" הז'אנר מהעין הציבורית, הן משום שחברות הקלטה לא הסכימו להפיק עוד אלבומים שהשתייכו לזרם זה, והן משום שמעט תשומת הלב שעוד נשארה לזרם, הועברה לפאנק, שהיה האנטיתזה המוחלטת לרוק המתקדם. עם זאת, זרם הרוק המתקדם לא נעלם לחלוטין, ולהקות רבות ממשיכות גם כיום ליצור מוזיקה שכזו הרחק מתשומת הלב הציבורית.
להקות בולטות: פינק פלויד, קינג קרימזון, יס, ג'נסיס (בתקופתה המוקדמת, עד 1977), אמרסון, לייק ופאלמר, קאמל, ואן דר גראף ג'נרייטור, ראש.
פאנק[]
ראה ערך פאנק (Punk)
בסוף העשור קמה תנועת הפאנק בניו-יורק במועדון הCBGB.את הזרם האמרקאי הובילה להקת הראמונס שניגנו רוק פרימטיבי ומהיר. זרם חתרני זה שאף להתנער מהתמסדות הרוק המתקדם והפסיכדליה ה"מתוחכמים". בהתאם לתנועת הפאנק בחברה, אשר נודעה באופייה המרדני והפרובוקטיבי, מוזיקת הפאנק הייתה מאוד קצבית ובוטה. היא הייתה פשוטה הרבה יותר מבחינה מוזיקלית מהרוק ובדומה לכיווני הרוק שקדמו לה, בעלת אידיאולוגיה חתרנית, שלעיתים קרובות זוהתה עם אנרכיה.
הראמונס
בין הרכבי הפאנק הבולטים ניתן למנות את הסקס פיסטולס, הקלאש, באזקוקס וראמונס.
שנות השמונים: רוק שיער ורוק כבד[]
שלושה סגנונות רוק בולטים הכתיבו את אופי המוזיקה בשנות השמונים, ואלו הם מהקל לכבד: הארד רוק, הבי מטאל, ת'רש מטאל. שלושת סגנונות אלה צמחו במקביל ומאותם מקורות (הרוק הקלאסי-כבד של שנות השבעים), לכן היו להם הרבה יסודות משותפים, ולרוב גם קהל חופף.
במקביל, באותה העת התחילה גם פריחת להקות עצמאיות ומחתרתיות שמאוחר יותר יקוטלגו כרוק אלטרנטיבי ואינדי.
רוק שיער[]
ראה ערך גלאם מטאל
הסגנון המרכזי ואולי הפופולרי ביותר בשנות השמונים היה גלאם מטאל או ההארד רוק, אשר צמח בארצות הברית ומהווה המשך ישיר לגלאם רוק.
מבחינה חיצונית, ההארד רוק הוא הסגנון הראוותני, הססגוני והגנדרני ביותר אשר ידעה מוזיקת הרוק. כל חברי עשרות להקות השיער אשר קמו בשנות השמונים השקיעו מאוד בהופעתם החיצונית: גידלו שיער, התאפרו, לבשו בגדים צבעוניים ובלתי רגילים, חולצות מנומרות ומכנסי עור, קעקעו על גופם קעקועים גדולים וצבעוניים וקיפצו על במות הרוק כאחוזי תזזית, תוך שהם מנופפים בגאווה בשיערם הארוך. כל היסודות התרבותיים אשר נחשבים כלא-חינוכיים, ואף לא-מוסריים, קובצו יחדיו בתרבות הרוק פורקת העול: סיגריות, אלכוהול, ניבולי פה, מיניות מוחצנת, שחצנות, זלזול בלימודים וסמים. הסיסמה הידועה "סקס, סמים ורוק'נרול" הפכה להיות רלוונטית מתמיד בשנות השמונים.
מבחינה אומנותית, ההארד רוק התפתח ישירות מהגלאם רוק, של שנות השבעים ויש מאזינים הטוענים כי גלאם רוק והארד רוק הם היינו הך. ההארד רוק מהווה למעשה שילוב של הרוק הקלאסי (הגלאם רוק) עם יסודות כבדים, מטאליים. מוזיקת ההארד רוק היא מוזיקה שמחה, מהירה, רועשת וקליטה, המאופיינת בשירה נקייה ובסולואים של גיטרה חשמלית.
בין להקות השיער הבולטות יש למנות את איירון מיידן, בון ג'ובי, גנס נ' רוזס, דף לפרד, ווייטסנייק, טוויסטד סיסטר, מוטלי קרו, סקיד רוו ופויזן.
פולחן השטן ברוק הכבד[]
ראה ערך פולחן השטן ברוק הכבד
מאז היווסדות הרוק הכבד בשנות השבעים, נוצר קשר הדוק בין סגנון זה לפולחן השטן. את הקשר הזה יצרו מחוללי הסגנון, אשר נוסף על הופעתם הפרועה, השתמשו במוטיבים שטניים כדי למשוך תשומת לב. בשנות השמונים יצאו ארגונים נוצריים פונדמנטליסטיים באנגליה למלחמת חורמה נגד הרוק הכבד, בטענה שסגנון זה משחית את ערכיו של הנוער הסוגד לו ואף גורם לו להידרדר לפשע. שניים מאומני הרוק הכבד המצליחים ביותר באנגליה, הלהקה ג'ודס פריסט והזמר אוזי אוסבורן, הועמדו לדין בעוון הסתה לרצח ולהתאבדות (בהתאמה), אך זוכו במשפט.
ת'רש מטאל[]
ראה ערך מורחב ת'רש מטאל
חברי להקת מגהדת'
הת'רש מטאל הוא סגנון כבד וקיצוני בתוך הרוק הכבד, אשר יש הרואים בו מעין מחאה על תרבות רוק השיער הפופולרית באותה תקופה: בעוד שיוצרי רוק השיער (ובמידה מעט פחותה יותר, גם יוצרי ההבי מטאל) השקיעו במראה חיצוני ובמסחור, עלו לבמה עם שיער נפוח, איפור ובגדים בלתי רגילים, שרו על אהבה (או לחלופין על השטן) ויצרו מוזיקה שמחה וקליטה, הנה יוצרי הת'רש מטאל עשו את ההפך הגמור: הזניחו את ההופעה החיצונית, עלו לבמה עם בגדים רגילים, לא שמו דגש על שירה ומלודיה, שרו על נושאים לא פופולריים (לעתים קרובות על נושאים פוליטיים), והשקיעו את כל כוחם בטכניקת הנגינה בלבד.
מבחינה אומנותית, הת'רש מטאל ינק את יסודותיו מהפאנק ומההבי מטאל, תוך הקצנה של שני סגנונות אלה לכיוון הכבד והבלתי מלודי. להקת הת'רש מטאל הבולטת והמצליחה ביותר של שנות השמונים היא מטאליקה האמריקאית. להקות ת'רש בולטות נוספות משנות השמונים הן מגהדת', סלייר ואנתרקס- כולן אמריקאיות.
שנות התשעים: התפצלות לכיוונים רבים[]
בשנות התשעים הרוק התפצל לאין-ספור סגנונות ותתי-סגנונות.
גראנג'[]
אופספרינג
ראה ערך גראנג'
בתחילת העשור קמו להקות הגראנג'- ובראשן ארבע להקות מצליחות שיצאו באותו הזמן מהעיר סיאטל שבארצות הברית, אשר התיימרו לייצג את הדור החדש: נירוונה, פרל ג'אם, סאונדגארדן ואליס אין צ'יינס. הגראנג' יצא כנגד הסגנון הראוותני והמוחצן של להקות השיער.
הפאנק האמריקאי[]
בתחילת שנות התשעים קם הפאנק לתחייה, לאחר שכמעט נעלם באמצע שנות השמונים, אלא שהפעם-בארצות הברית. שלוש להקות הפאנק הבולטות של שנות התשעים הן גרין דיי, אופספרינג ובד רליג'ן האמריקאיות.
רוק קל[]
ראה ערך רוק קל כיוון ברוק שהתחיל בשנות השמונים והגיע לשיאו בשנות התשעים הוא רוק קל. זהו סגנון רגוע, איטי, שקט ובדרך כלל גם עצוב יחסית, אשר צמח באנגליה בהשפעת הפופ, ועל כן נקרא בריטפופ. בין הלהקות הבולטות בזרם זה: אואזיס, בלר, רדיוהד ומיוז.
רוק אלטרנטיבי[]
ראה ערך רוק אלטרנטיבי כיוון מודרני נוסף שהחל בשנות התשעים הוא הרוק אלטרנטיבי. בהגדרה זו נכללות כל הלהקות אשר לא משתייכות לאחד משלושת הזרמים העיקריים של הרוק (קלאסי, כבד, קל), אך בכל זאת משתייכות לרוק משום שהן משתמשות בכלים של רוק. בהגדרה הרחבה, כולל בתוכו הרוק האלטרנטיבי גם את הראפ-מטאל, הנו מטאל ואף את הפאנק.
פרוגרסיב מטאל[]
ראה ערך פרוגרסיב מטאל פרוגרסיב מטאל הוא סגנון מעניין במיוחד שהתפתח באמצע שנות השמונים. זהו שילוב בין מטאל ורוק מתקדם - הז'אנר משלב את המורכבות, ההשפעות הקלאסיות, שבירות המשקלים והתחכום של הרוק המתקדם, עם האגרסיביות והפסימיזם של המטאל. להקה בולטת מז'אנר זה היא דרים ת'יאטר האמריקנית.
רוק בישראל[]
ראה ערך רוק ישראלי הרוק לא פסח גם על ישראל. להקות הרוק הראשונות בישראל היו "להקות הקצב", שביצעו בעיקר שירים ואינטרפרטציות של להקות רוק פופולריות מחו"ל, כמו הביטלס, הצלליות ועוד. בין להקות הרוק שהקליטו לראשונה, נמצאות להקת אחרית הימים, תמוז ולהקת ההדים. לרוק הישראלי יש נציגות מכובדת למדי של להקות ואמני הרוק: תיסלם, שלום חנוך, אביב גפן, רמי פורטיס, ברי סחרוף, כוורת, בנזין, איפה הילד?, משינה, מוניקה סקס, היהודים, זקני צפת ואף להקת רוקפור, אשר חבריה עורכים סיבובי הופעות מוצלחים גם בחוץ לארץ.
ראו גם[]
- רוק אנד רול
- רוק קלאסי
- ילדי הפרחים
- גלאם רוק
- רוק שיער
- הבי מטאל
- רוק מתקדם
- רוק אלטרנטיבי
- גראנג'
- רוק קל
- רוק ישראלי
- פאנק
- רוק פסיכדלי
- בריטפופ