Marvel 1602

על הרומן[]

רומן גרפי (בשפה עממית: קומיקס), פרי עטו של הסופר הבריטי הנודע ניל גיימן, עבור חברת מארוול.

הרומן נפתח ברנסנס, כאשר אליזבת מלכת אנגליה, חולה ונוטה למות, קוראת אליה לשיחת חירום את דוקטור סטריינג', הרופא המלכותי וקוסם מופלא בשעות הפנאי.

הסיבה: סערות משונות מתרחשות ברחבי הממלכה, בתקופה בה רבים מנבאים כי סוף העולם קרב ובא. על פי אותה נבואה עתיקה, פריט עתיק ומסתורי עשוי להציל את גורל היקום. בנוסף, המלכה חוששת מפני ג'יימס מלך סקוטלנד, הרוצה להשתלט על ממלכתה.

כאשר הרוזן ויקטור וון דום, המכונה "הנאה", מנסה לחטוף לידיו את אותו חפץ קסום, באמצעות הפעלת סוכנים משלו, כל העניין מסתבך.

וכאשר ברקע, "גזע המכשפות", בראשות דוקטור קרלוס סבייר, מתעמת עם ראש האינקוויזיציה, האחראי לעינוי רבים מהם, למרות שבפועל הוא איננו שונה פיזית ממעוניו, בריתות משונות עלולות להרקם.

אט אט מתגלה האמת הנוראה, איתה נאלצים גיבורינו להתעמת: הם בכלל לא היו אמורים להוולד בתקופה זו, אלא בערך 500 שנה לאחר מכן, אך כוח או שמא מאורע מסתורי, שעומד להשמיד הכול, אבל פשוט הכול, שינה את המציאות תוך כדי...

העולם אולי יינצל, אך מסתמן כי בעולם בו משמידים את השונה והזר, גיבורינו ייאלצו לעבור למושבות החדשות באמריקה...

מעט על הסופר[]

הסופר היהודי ניל ריצ'ארד גיימן נולד בפורטצס'טר, אנגליה, בעשרה בנובמבר, 1960.

כתב ספרים רבים, מספר תסריטי קולנוע וסדרות טלוויזיה - אך שמו נודע בעיקר בשל הרומנים הגרפיים שיצר לחברות הקומיקס השונות.

עיקר תהילתו בקומיקס מבוססת על סדרת הפנטסיה האפלה שכתב לורטיגו, "הסנדמן". כמו כן כתב לאותה חברה בסדרת "הלבלייזר - ג'ון קונסטנטין", "סחלב שחור" וגם "the book of magic", בין ספריו המאוחרים יותר ניתן למנות את סדרת הספין-אוף לסנדמן, הסדרה על מוות, הלא היא אחותו של סנדמן. בתחום הפרוזה, כתב יחד עם טרי פראצ'ט את "בשורות טובות" וספר נוסף שיצר עבור מארוול נקרא "Eternals".

כיום גיימן חי בארה"ב.

הנראטיב המקורי של עולם מרוול[]

גיבור העל המרכזי והחשוב מכולם של מארוול, ספיידר-מן, מתגורר בעיר מנהטן, שדרכה עוברים כל סיפורי הקומיקס ביקום זה. סיפורו של פיטר פארקר כבר עבר גלגול או שניים, אך בבסיסו זהה. עקיצת עכביש רדיואקטיבי מעניקה לו כוחות חדשים לחלוטין, כמו היכולת לטפס על קירות, או לירות קורי עכביש וכו'. לאחר טרגדיה שמובילה למותו של דודו האהוב בנג'מין, נשבע פיטר לנצל את כוחותיו לטובה.

מנגד,ישנו גם הסיפור של ארבעת המופלאים. ארבעה אסטרונאוטים, ריד ריצ'רדס בראשם, יוצאים להרפתקאה בחלל. יחד אתו נמצאים סו סטורם זוגתו, ידידו הטוב בן גרים ואחיה של אשתו ג'וני סטורם. במהלך אותה טיסה, נקלעו הארבעה לסופה קוסמית, שריסקה את חלליתם אך גם העניקה להם כוחות משונים, כגון הכוח להמתח כמו גומי (ריד), מבנה פיזי של סלע (בן), יכולת העלמות (סו) וכדורי אש הנורים מהידיים (ג'וני).

עם השנים נאבקו הארבעה בנבלים רבים מספור, שהמרשים מביניהם הוא ד"ר ויקטור וון דום.

ויש כמובן גיבורי על נוספים, כגון האקס-מן, את האנטי גיבור "הענק הירוק", את דרדוויל,

עד כאן הנראטיב הבסיסי, אך בסיפור הכל מסתבך...

בדרך לנראטיב חדש - ישן[]

תמצית היצירה המארוולית, מתמקדת בגיבורי על מאוד אנושיים, מאוד פגיעים, שפועלים בסביבה אורבנית כמנהטן, הולכים לבית ספר כזה או אחר בנעוריהם ואף בהמשך, סובלים את גיל ההתבגרות בגבורה, נאבקים, מפסידים, מנצחים. סיפור בעל אלמנטים ריאליסטיים למדי, לצד הפנטזיה, כפי שמוכיח הספר "marvels", דבר המציב אתגר כפול בפני המחבר:

היה עליו לחדש, להפתיע, כיאה ליוצר במעמדו, אך בה בעת לשמור על אמינות, על תחושה שהגיבורים יכלו להתקיים ביקום כלשהו. עבור ניל גיימן, בילדותו קורא מושבע של חוברות "מארוול", המשימה היתה אפשרית בהחלט. בסיפור המשונה הזה, בו כולם נולדים 500 שנה לפני זמנם, הגיבורים מתייחסים להיסטוריה האלטרנטיבית שלהם כאל דבר מובן מאליו, עד הגילוי המפתיע. מבחינתם, המאה ה-20 עדיין לא קרתה והם מעולם לא עברו בעיר מנהטן. היופי המיוחד בסיפור הזה, הוא שניל גיימן לא בחר לנקוט פה בקו של "what if", או כאילו מדובר ביקום נפרד לחלוטין. לא, מדובר ביקום הרגיל של מארוול, שעומד להסתיים עקב תקלה בזרם הזמן. כמנגנון הגנה קוסמי, היקום מקדים את בואם של גיבורי העל המתקיימים בו, כדי שאלו ינסו להציל את כל מה שקיים. הנה כמה גרסאות של גיבורי ונבלי מארוול, כפי שהן מופיעות בספר זה...

ספיידר-מן - בד"כ הנער פיטר פארקר, הידוע בשם זה, הוא צלם עיתונות, אך כגיבור על הוא שותף בארגון גיבורי על בהנהגת רב המרגלים ניק פיורי. בספר זה, פיטר פרקאג', נער אנגלי מנומס שגודל ע"י דודו ודודתו, משמש כשולייה של סיר ניקולס פיורי, ראש שרות המודיעין של הוד מלכותה. הוא עדיין נער רגיל חסר כוחות, שטרם נעקץ ע"י עכביש. למעשה העכבישים מפספסים אותו במשך רוב הספר, אך התכונה עליה הושם דגש היא אנושיותו ותחושת האחריות המוסרית שבו.

ארבעת המופלאים - בד"כ מדובר בארבעה אסטרונאוטים בדימוס, שבאותה טיסה אחרונה שלהם קיבלו כוחות על. ולפי "מארוול 1602", הארבעה הפליגו בספינה אל הים, כאשר אור בוהק מסתורי הציף את הסיפון והעניק להם את אותם כוחות.

דוקטור דום - ארבעת המופלאים נאבקו בנבל-על זה, שליט לאטבריה, שפניו הושחתו בתאונה נוראית.

אך בגרסתו האלטרנטיבית, התאונה עוד לא קרתה, הוא ידוע תחת הכינוי "הנאה" שבינתיים הולם את מראהו ושמו האמיתי הוא הרוזן ויקטור וון דום.

בנוסף, השיג ניצחון זמני על ארבעת המופלאים וכלא אותם, כך שבסיפור זה הם אסיריו. בין השאר, הוא נהנה משיחות בעלות גוון אינטלקטואלי עם ריד ריצ'רדס, המלומד שבחבורה.

האקס מן, פרופ' צ'רלס אקסבייר - ביקום התקין, מדובר בחבורת מוטאנטים, המתמודדים עם נידוי חברתי ודעות קדומות, בעודם לומדים אצל ד"ר צ'רלס אקסבייר. בגרסה זו של העלילה, מדובר אמנם במוטנטים, אך הכינוי הימי-ביניימי שלהם הוא "witchbreed" והם נרדפים ע"י האינקוויזיציה. הם לומדים בבית ספר באנגליה, לשם זרועה הארוכה של האינקוויזיציה עוד לא הגיעה - תחת ניהולו של ד"ר קרלוס סבייר, מוטנט נכה רב עוצמה וכו'... כדי להשתלב בבית הספר המאוד גברי הזה, ג'יין גריי מתחזה לגבר בשם ג'ון ותלמיד חדש בשם אנג'ל מתאהב בה אהבה הומו אירוטית.

מגניטו - אויבם הראשי של האקס-מן, שידוע גם בשמו אריק לנשר, ניצול שואה שהחליט לנקום באנושות אחרי שנרדף בשל כוחותיו ודתו, במקום לנסות להשתלב כמו האקס מן.

במציאות זו, מגנטו הוא ראש האינקוויזיציה, יהודי שגודל בכנסיה ומסתיר את כוחותיו, כשהאג'נדה הנסתרת בגללה הוא ממשיך להחזיק בתפקידו שונה ממה שהכנסייה מתכננת עבורו. הוא נוהג להשמיד את המוטנטים שמראם שונה כדי לסלק כל חשד, אך מציל ממוות מוטנטים אנושיים למראה. מלבד זאת, הוא מגדל את ביתו כנזירה ואף בנו מתלווה אליו, מבלי שיידעו על קשר הדם.

דרדוויל - בחוברות הרגילות, מדובר במתיו מורדוק, עורך דין אמריקאי ממוצא אירי, שהתעוור בתאונה בילדותו. התאונה שיפרה את חושיו והפכה אותו ללוחם מיומן בפשע. בסיפור הזה, מדובר במתיו מורדוך, נגן אירי עיוור עם כיסוי עיניים אדום, שהחומר הזוהר שפגע בו לא פגע בו בתאונה: הוא היה ילד סקרן וטעם מחבית שלא היה לו מושג מה תכולתה. שומר על חשאיות ועוזר לניקולס פיורי.

ד"ר באנר - מדען מבריק שעורך ניסוי, נפגע מקרינת גאמה כאשר הניסוי משתבש והוא הופך לענק כל אימת שהוא בסכנה או סתם מתעצבן... נרדף ע"י הרשויות.

בסיפור זה, באנר הוא עוזרו של המלך ג'יימס ואדם רגיל לחלוטין, גם אם פחות מוסרי לדעת הקורא הממוצע.

קפטן אמריקה - היחידי שלא הושפע מהעיוות בזרם הזמן, כי הוא הגורם לבעיה!!!

מה שכן, המחבר שכתב מעט את הנראטיב המקורי שלו... במקור, היה מדובר בחייל על משנות ה-50, בשם סטיב רוג'רס, שהוקפא בתוך גוש קרח ענק והופשר בזמננו אנו, כדי לשוב ולהאבק ב - red skull, פושע נאצי מסוכן. בסיפור הזה, קפטן אמריקה נותר צעיר כל השנים, תודות לזריקה מעכבת-זיקנה שנטל. כאשר השלטון באמריקה מתחלף בשלטון פאשיסטי, קפטן אמריקה שוב מורד בהנהגה כפי שעשה בעבר. כשהמאבק שלו מתחיל להציק יותר מדי לשלטונות, הם שולחים סוכנים שיקשרו את קפטן אמריקה למכונה כלשהי ויירו לו בראש (בין אם יש קשר ובין אם לאו, המאורע מזכיר את מותו של קפטן אמריקה ביקום התקין).

מסיבה בלתי מובנת, נסיון ההוצאה להורג יוצר קרע בזמן, שזורק את סטיב רוג'רס לימי הביניים, שם הוא מחליט להתחזות לאינדיאני בשם רוחאז. "רוחאז", כך ייקרא מעתה, מסייע למתיישבים ומגן עליהם, כבן לוויה צמוד לווירג'יניה דייר, דמות מיתית אמריקאית.

אך "תופעת הלוואי" של הופעתו, היא עיוות בזרם החלל - זמן, שיוצר אפשרות להשמדת כל היקומים כולם!!!

רקע היסטורי בסיפור[]

אליזבת ה-1, מסיפור זה, היתה מלכת אנגליה ואירלנד מ1558, בתם של הנרי השמיני ואן בולין.

בימי שלטונה של קודמתה, מרי הראשונה, נחשדה בפרוטסטנטיות והורחקה מהחצר. בעלותה על כס המלוכה עלה בידה להסדיר את ענייני הדת באנגליה באמצעות חוק שקבע שהזרם האנגליקני בנצרות הוא דת המדינה, ובכך תרמה לאחדות העם.

ג'יימס מלך סקוטלנד קיבל את תוארו בגיל שנה, ובשל קרבת המשפחה בינו לבית טיודור הומלך גם על אנגליה במות אליזבת ה-1, בדיוק כפי שמתרחש ברומן. ראשון מלכי בית סטיוארט באנגליה שאיחד את כתר סקוטלנד עם כתר אנגליה.

כל האנקדוטות ההיסטוריות הנאות ההלו שזורות היטב כבר מתחילת הרומן, כאשר המלכה נוטה למות והיא מבשרת לרופא המלכותי, ד"ר סטריינג', כי זמנים חדשים עומדים לעבור על הממלכה. ובינתיים המלך ג'יימס, יורש העצר, זומם ממרחק מזימות כיצד להקדים את המאוחר.

לאחר הכתרתו כמלך, כשמזימותיו והברית עם האינקוויזיציה נושאים פרי, הוא מנסה להתנקש בניק פיורי, שערק מהשרות עבורו. כתוצאה מכך, הוא מקבל ביקור מאוד לא נעים ממתיו מורדוך (דרדוויל), שמאיים עליו מבין הצללים ברצח, במידה ויקרה משהו נוסף לניק פיורי. ולפני לכתו הוא מאיים על ג'יימס שיתרחק מאירלנד, רמז לשלטונו המתקרב על הממלכה המאוחדת של בריטניה, שבחסותה אירלנד וסקוטלנד.

בנוסף, אם נתעלם לרגע מהמוטיב העל-טבעי, יש משהו מאוד אמין ברדיפת האינקוויזיציה את המוטנטים. בימי הביניים, נהגו לייחס כוחות על-טבעיים לשטן והאינקוויזיציה התאכזרה לכל מי שהיה שונה מאנשי הקהילה שלה, שונה במובן של האידאל הנוצרי המקובל.

מצד שני, ישנן סטיות היסטוריות משעשעות, שלא התרחשו בדיוק כך במציאות, כמו למשל כאשר ריד ריצ'ארדס חושב על תורת היחסות לפני איינשטיין.

הרעיונות המובעים ברומן[]

אחת הסיבות לקרוא סדרות קומיקס שנוצרו ע"י / בהשראת ניל גיימן, היא יכולתו להעלות את המדיום לרמה ספרותית של ממש, כפי שרומז השם גרפיק נובל. יצירותיו של גיימן עוסקות רק לכאורה בגיבורים מיתיים, למעשה הן אמנם עוסקות באותם גיבורים, אך כל זאת רק ככסות לעיסוק שלו ברעיונות, סיפורים והשפעתם על בני האדם. הוא משתמש בפיטר פארקג', גורל הרב-יקום והאקס מן, כדי לדבר בעצם על אחריות, למשל. בשאר הזמן הוא עשוי לחשוף משהו על הצד האפל של גיבור או שניים, כאילו כהמשך הגיוני ליצירותיו הקודמות.

אחריות - בעלילה מפתיעה זו, אין אנו פוגשים בספיידרמן, הלא הוא סודו השמור של פיטר פארקר. אנו פוגשים בפיטר פארקג', נער אנגלי חסר כוחות, שולייתו של ניקולס פיורי. בהרבה הזדמנויות הוא מתקרב לסיכוי שייעקץ ע"י עכביש, אך נדמה כאילו בהתרחשות ימי ביניימית זו הגורל מסכל כל הזמן את האפשרות הזו. כוונתו של גיימן היתה לדחוק הצידה את דמות הגיבור ספיידרמן ולהתמקד באחריות המוסרית שפיטר בוחר לקחת על עצמו.

כאשר ניקולס פיורי עורק והופך למבוקש ע"י ממלכת אנגליה, פיטר נתפס וכמעט נושא באשמה במקומו. המלך ג'יימס, מלא כעס, מסיר את האשמת הביגדה מצווארו, בתנאי אחד: עליו להצטרף ולסייע לבאנר לחסל את פיורי. אם לא, מסביר בקור רוח המלך, תחשוב כמה יהיו הדודים הקשישים שלך אומללים כשיגלו שהאחיין האהוב שלהם בגד במלך ובעמו. פיטר, שאוהב את משפחתו ומסרב להמיט עליהם חרפה, מצטרף בלב כבד למשימה. בהגיעם הם מוצאים את ניקולס, בעודו נמלט מהם - ובאנר מנסה לקלוע לעברו חץ ממית. בעודו עושה כך, מתנפלת עליו וירג'יניה דייר, שהפכה את עצמה לכלב. זה מצידו זועק לפיטר שיוריד אותה ממנו, אך הוא איננו ממהר. הוא רק מביט בעיניה הנבונות ונותן לפיורי סיכוי להמלט. כאשר באנר מתכונן לירות חץ נוסף, פיטר מניח יד על הקשת ואומר לו "עזוב, זה נגמר, הוא נמלט כבר, היה לנו סיכוי לתפוס אותו..."

המטרה של ניל גיימן בדוגמאות אלו, היא להראות את תחושת האחריות הבלתי מותנית, שחש פיטר פארקג' לגורלם של בני האדם. תחושת אחריות כה עמוקה, שגם כאשר מפשיטים את דמותו מכוחות על ומותירים אותה מול הדילמות הקיומיות הקשות, אנו חשים אותו נאבק באותה עוצמה בדיוק. הוא אותו בחור טוב שאוהב את דודתו, אך ברגע האמת הוא יעשה את הדבר הנכון, או הדבר הנכון לדעתו.

כאשר פיטר פארקג' משיג לבסוף את פיורי, הוא אוחז סכין בידו, בעודו מתקרב כדי לראות חלק יבשה מלא במתנקשים מתים, שניק פיורי שרוע מעליהם באפיסת כוחות.

"אם אתה רוצה אתה יכול להרוג אותי", הוא גונח בקולו העייף, "ודאי תקבל כסף ותואר נאה...", הוא ממשיך ומספר כמה אנשים הרג בחייו כמרגל, כמה דם שפך, כמה אשמה רובצת בליבו. לבסוף, הוא אף מקריב את עצמו כדי להטיל את רוחאז לתוך הקרע בזמן, כך שהעולם מפסיד את סיר ניקולס פיורי לטובת העתיד.

המסר ברור: כשגורל כל היקומים כולם מוטל על כתפי הגיבורים, מישהו חייב לקחת לעצמו את תפקיד הגיבור ולהקריב את עצמו לטובת הכלל. שלא לדבר על ההיקש הברור: פיורי לוקח אחריות על עברו העקוב מדם - ובהקרבה עצמית מטהר את נשמתו המגואלת בדם אויביו.

סיפורים - בזמן שספינתם של ארבעת המופלאים שטה לעבר היבשת החדשה, אמריקה, מתפתחת ביניהם שיחה. ריד לוקח את השיחה למקום פילוסופי ואומר להם, שבזמן שהיה שבוי של ד"ר דום, הגיע למסקנה בשאלה מהי היחידה הבסיסית ביותר ממנה מורכבים כל יתר הדברים.

"אטומים?", שואל אותו בן.

"לא, סיפורים", עונה לו ריד ומכאן השיחה מתגלגלת לשאלות כמו, האם אי פעם ייפתר מצבו המשונה של בן גרים העשוי אבן. "יכול להיות", אומר ריד, "אבל מצד שני, המצב שלך הוא זה שהופך אותך לכל כך מיוחד, אז רוב הסיכויים שמשהו יקרה כדי שתחזור לאותו מצב..."

סיפורים, לפי ריד, הם אבני הבניין של הקיום, קיום הכפוף לדמיון האנושי ולצורך במשמעות, כשכל רכיב ורכיב בתמונה הגדולה מתחבר לפי ההתאמה שלו לעניין האנושי.

דת מול מדע - אחד הגיבורים שואל את ריד ריצ'רדס האם העובדה שהם עומדים להתערב במעשי הבריאה איננה פסולה בעיני אלוהים. לפי ריד הרציונלי, אלוהים ברא אותנו מצוידים ביכולת להבין את מעשי הבריאה כדי שנעשה בדיוק את זה ונפענח את כוונותיו. במקום בו אנשי דת מובהקים מעדיפים להרכין ראש בפני גבולות החקר המוסכמים, מעדיף ריצ'רדס להביט על אלוהים כעל מושג תאורטי אינטלקטואלי בלבד, ללא משמעויות שתגבלנה את חשיבתו של המדען.

החלום האמריקאי ושיברו - כאשר סיר ניקולס פיורי, שכבר מזמן מוכרז כבוגד בארצו, מנסה לשכנע את רוחאז (סטיב רוג'רס וקפטן אמריקה) לקפוץ לעתיד דרך הקרע בזמן ובכך להציל את העולם כולו, רוחאז מוותר.

"אני לא מעוניין לחזור לשם", הוא אומר, "זוהי לא אמריקה שלי... הפעם נוכל לעשות זאת אחרת. אף אחד לא יהיה חייב למות."

נראה כאילו גיימן מרחיב את הסדקים, שכבר קיימים, בפטריוטיות של קפטן אמריקה. גם בסיפורים ישנים ביקום הרגיל והתקין, היו לקפטן אמריקה המון ביקורות על הממשל. בתקופה מסוימת, כשהוחלף ע"י סוכן ממשל, אף ירד למחתרת. בתקופת "civil war" ירד למחתרת בשנית, עד שהסגיר את עצמו ונרצח בידי מתנקש. האידאלים עליהם מושתתים אמריקה יפים מאוד, אומר לנו קפטן אמריקה בסיפור זה, אך בפועל הגשימו אותם בדרך עקובה מדם, שהובילה לממשל מושחת, רודני, או אדיש במקרה הטוב.

ניכרת העובדה שאמונו בארצו נסדק, אולי אפילו נותץ כליל, אך אותה אמריקה של העבר הפיחה תקווה מחודשת בחזונו. גיימן אומר לנו, דרך הדמות, שאמריקה שאנחנו מכירים מנוהלת ע"י אנשים אדישים לזכויות הפרט, אך הוא מזדהה עם החלומות שבבסיסה ואינו מבקר אותם.

הבעיות האידאולוגיות המובאות לנו אינן בעיות מעמדות, או גזעים, או כלכלה, אלא אך ורק האלימות הגלויה שבה מושג החופש האמריקאי. מארוול 1602 ללא ספק איננו ספר ביקורתי יתר על המידה, אך אולי זהו סוד קסמו.

מביט המבוגר המשכיל בספר, מדפדף ומוצא היבטים פילוסופיים מסוימים, שכוללים גם, הפלא ופלא, מעט ביקורת אפשרית על אמריקה. הבן שלו, או אולי בן דודו הרפובליקן, נהנים גם הם מהספר, שאיננו נוקב מדי וקליל במידה הצפויה לספר קומיקס, למרות הדיאלוגים המנוסחים כגראפיק נובל משובח.

בקיצור, חלקים מהספר לוקים בשטחיות מסוימת, דווקא באותה נקודה בה נדמה כי יוכלו לפתוח דיון תרבותי בשאלת האתוס האמריקאי. אך נדמה כי כל ביקורת על הספר, תהיה לא הוגנת כשהיא באה מצד מי שהכיר את המורשת הספרותית הענפה של ניל גיימן.

לא יעזור לו, תמיד ישוו כל ספר שיכתוב ל"סנדמן"...

ספרי המשך שיצאו במארוול[]

זהירות ספויילר!!!

1602-C-02 — 1602 ארבעת המופלאים, עטיפת חוברת ה'

קפטן אמריקה אשר היה אמור להזרק לעתיד ובכך למחוק את קיומו של יקום מארוול בימי הביניים, כדי לאפשר ליקום הרגיל להתקיים.

החלק הראשון קרה בסוף הרומן הגראפי "מארוול 1602". והחלק השני? לא בטוח בכלל...

מסתבר שלמרות שהיקום תוקן וכל הגיבורים חוזרים להתקיים במאה ה-20, הוחלט במארוול קומיקס להשיק ספרי המשך.

בכל אותן חוברות שאוגדו לבסוף, ניל גיימן שימש כיועץ יצירתי בלבד בזמן שאחרים נטלו על עצמם את מלאכת הכתיבה...

מארוול 1602, העולם החדש - אחרי שקפטן אמריקה נזרק אל העתיד, איכשהו התנתקה המציאות של 1602 מהיקום הרגיל וזרם הזמן נותר משובש מעט.

לאחר שהכל שב למצב נורמלי, מסתגל פיטר פארקג' לביתו החדש שבאמריקה. הוא מקבל עבודה חדשה, בתור עובד בית דפוס של המו"ל ג'ונה ג'יימסון - וגם לכוחותיו החדשים הוא צריך להסתגל, מאחר וננשך ע"י עכביש בסוף הסיפור הקודם...

באותו הזמן יועץ המלך באנר מסתובב מיוסר כולו, מאחר ותוקפים אותו הבזקים מסויטים, לפיהם תקף את המלך ג'יימס ואת נתינו הנאמן, הלורד איירון המסתורי. כעת ברשותו הכוח להפוך לענק ירוק כל אימת והוא חש סכנה, מה שמוביל אותו לפלס את דרכו למושבה החדשה באמריקה ובליבו תחושת נקם. יש גם לא מעט דינוזאורים, כתוצאה מקטיעת רצף הזמן, שמאיימים על הכפר והעלילה מסתבכת כאשר נורמן אוסבורן, מנהיג המושבה, מוציא אל מחוץ לחוק את כל סוגי המוטציות...

מארוול 1602, ארבעת המופלאים - משפחת העל של ד"ר ריצ'רדס חוזרת, אחרי שנמלטו משביו של ד"ר דום והצילו את העולם. גם הפעם עליהם להציל את העולם ולמנוע מד"ר דום להניח ידיו על איזה חפץ. יתלווה אליהם למסע ידידו הטוב של ד"ר ריצ'רדס, ויליאם שייקספיר.

אוגדני "מארוול 1602, העולם החדש" הוצאו כנראה מהשוק בשל חוסר ביקוש וכיום קשה להשיגם.