FANDOM


תבנית:עריכה "אמנות יהודית" הוא מונח רחב המתייחס אל מגוון תופעות אמנותיות שונות הקשורות לדת היהודית. ישנן גישות הרואות בהתפתחות האמנות לאור ממצאים ארכאולוגיים ולצד האמנות העתיקה ביטוי חזותי איקונוגרפי של נושאים ומסורות יהודיות לצד תיאור סצנות ודמויות תנ"כיות וכתבי קודש יהודיים אחרים. לעתים קרובות משמשות יצירות יהודיות ככלי לשחזור מסורות עתיקות, כאלה שלא תמיד באות לידי ביטוי בספרות ההלכה.

  • זף זה הוא מצע המזמין אתכם לעריכה טובה יותר ללא "מדיניות המחיקות" ;) ומהווה דף מצע בלבד לויקיה תרבות.חלק מדף מתוכן דף זה מתבסס על דפים שנמצאים ב he.wikipedia.org/wiki

terms of the GNU Free Documentation License. 22.11.2008


מגמות אסתטיות בתפיסה היהודיתעריכה

קובץ:Dura Europos fresco Jews cross Red Sea.jpg
קובץ:1074825985037576929.jpg

למרות הנטייה לראות את התרבות היהודית כמתנזרת מיצירת אמנות ברוח האיסור מ"עשרת הדברות" על יצירת פסל ומסכה.‏‏[1], הרי שאמנות שעוסקת בתמות יהודיות מוכרת כבר מהעת העתיקה. שפע של ייצוגים אמנותיים מופיעים על גבי פסיפסים ופרסקאות שהיו בבתי כנסת בהן מופיע ייצוג חזותי של ספורי התנ"ך. אמנים לא נמנעו גם מייצוג של האל עצמו בדמות "יד אלוהים". כך למשל, בציורים בבית הכנסת בדורה אירופוס או ברצפת הפסיפס של בית הכנסת בבית אלפא. לעומת זאת בפסיפס שעל רצפת בית הכנסת העתיק בעין גדי הוחלפו הציורים ודימוי גלגל המזלות ברשימה כתובה, כנראה מתוך מגמה איקונוקלסטית.

גם המחשבה ההיהודית לא הסתייגה מן האמנות באופן גורף. אצל הוגים בימי הביניים מופיעה הפרדה בין ציור כ"צורה שקועה" לבין תבליט ופיסול כ"צורה בולטת". הרמב"ם והרמב"ן, למשל, סבורים כי אין איסור להציג צמחים ובעלי חיים. לעומת זאת קיים לדעתם איסור על יצירת צורות שהן בעלות משמעות מטאפיזית, כגון גרמי השמים, צורת אדם, מלאכים וכדומה. איסור נוסף, על פי השקפתם, הוא על הצגת דמויות של נשר, שור ואריה, המציינים באיקונוגרפיה הנוצרית שלושה מתוך ארבעת האוונגליונים.

כמה מרבני חז"לתבנית:מקור תארו את הקב"ה כאומן שברא את העולם וצייר שצייר את כל מה שיש בו שנאמר: "ואין צור כאלקינו" ‏‏[2]. תפיסה זו מבוטאת בפרשנות האלגורית של הפסוק מספר משלי "ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום משחקת לפניו בכל עת" ‏‏[3], אשר רואה בטקסט כדברה של התורה עצמה שקיימת הייתה אצל הקב"ה לפני בריאת העולם. תבנית:-


אדריכלותעריכה

בית המקדשעריכה

קובץ:P8170082.JPG

תבנית:ערך מורחב ‏‏על פי המסורת היהודית, בית המקדש הראשון נבנה בירושלים, על הר המוריה, על ידי שלמה המלך (930-970 לפנה"ס). אין עדויות ארכאולוגיות חומריות ישירות מבית המקדש הראשון, וזאת מפני שלא נערכה מעולם חפירה ארכאולוגית בהר הבית. עבודות של סינון העפר מהר הבית הניבו מספר ממצאים עקיפים, ביניהם בולה עם הכתוב "[גא]ליהו [בן] אמר", ממשפחת כהנים שאחד מבניה מוזכר בספר ירמיהו כ"פקיד נגיד בבית ה'", וכן ראש חץ סקיתו-איראני, שהיה בשימוש צבאות נבוכאדנצר.

בית המקדש השני נבנה על ידי עולי בבל בראשית שיבת ציון בתקופת בית שני באזור שנת 516 לפנה"ס. הוא היה מורכב מהיכל ומכמה חצרות-עזרות שהקיפו אותו. ההיכל עמד בראש הר הבית ואילו העזרות היו נמוכות ומוקפות חומה, לצדיהן היו מוסדות המקדש ובתי מלאכה שעסקו בתחזוק המקדש. החצר החיצונית הייתה קרויה "עזרת נשים" ובה נערכו התאספויות לשם קריאת תורה.

"מקדש הורדוס" הוקם על ידי המלך הורדוס כחלק מקומפלקס בנייה גדול שכלל גם את "הסטיו המלכותי". המקדש, שעמד בראש הר הבית, היה מורכב מהיכל ומכמה חצרות-עזרות נמוכות יותר שהקיפו אותו. לצד החומה שהקיפה אותו היו ממוקמים מוסדות המקדש ובתי מלאכה שעסקו בתחזוק המקדש.


תבנית:-

אדריכלות ועיטור בתי כנסת עתיקיםעריכה

קובץ:Kapernaum Synagoga.jpg
קובץ:Hamat Tiberias mosaic.jpg

תבנית:ערך מורחב

אל אף שאין עדויות ברורות בעניין זה, נהוג לתארך את בנייתם של בתי הכנסת הראשונים לתקופת גלות בבל. כתובת הנצחה, שהיא העדות הקדומה ביותר למבנה בית כנסת, נמצאה בעיר אלכסנדריה שבמצרים, והיא מתוארכת את המבנה לתקופת שלטונו של תלמי השלישי, במהלך המחצית השנייה של המאה ה-3 לפנה"ס. ‏‏יחד עם זאת העדויות המעטות אינן מאפשרות לקבוע האם מבנה בית הכנסת התפתח בתוך ארץ ישראל או מחוץ לה.[4]

מבני בתי הכנסת שואבים את השראתם הארכיטקטונית ממבנה הבזיליקה היווני-רומי. נהוג לחלק את בתי הכנסת העתיקים שנמצאו לשלשה טיפוסים:

  1. הסוג הקדום (תחילת המאה הראשונה לספירה עד אמצע המאה השלישית לספירה), ובהם בתי הכנסת שנמצאו באתרים כגון הרודיון, במצדה או כפר נחום. צורת המבנה הייתה כשל בזיליקה מרובעת. בשונה מן הבזיליקה הרומית הותקנה שורת עמודים לרוחבו של המבנה, הנוספת על שתי שורות העמודים הממוקמות לאורכו של המבנה, האופיניות למבני הבזיליקה. בחלק ממבנים אלו הושמט האפסיס האופיני. העמודים תמכו בקומת גלריה שהיה צמוד לקירות המבנה, מלבד החזית. חזית המבנה כללה שלוש דלתות, כבמבנה הבזיליקה ומעליהן חלונות לתאורה. גג המבנה נשען על גמלון, אשר נחתך על ידי קשת.[5] תבנית:ש החלל הפנימי עוצב, כנראה, בפשטות. בצמוד לקירות קומת הקרקע נבנו ספסלי אבן לכל אורכו של המבנה ועוצבה רצפת אבן פשוטה. העיטור הפנימי כל תבליטים מאבן מקומית, כדוגמת בזלת, ועליהם דמויות, מוטיבים צמחיים ועיטורים גיאוןמטרים שונים. בעיטור העמודים נעדרים עיטורי הקנוקנות והוולטות ובמקומם מופיע כותרות קורינטיות, בעלות עיטור של צמח האקנטוס.
  2. סוג המעבר (אמצע המאה השלישית עד סוף החמישית), כולל מגוון של טיפוסי בנייה שונים המעידים על הנסיון לגבש צורה אדרילית חדשה למבנה בית הכנסת. בתקופה זו עוצב מבנה ארון קודש בקיר הפונה אל העיר ירושלים ואילו פתח הכניסה למבנה הוצב בקיר שכנגד. כמו כן מתמעט השימוש בטבליטים לטובת ציורי פרסקו על קירויו הפנימיים של המבנה. מבין בתי הכנסת של תקופה זו בולטים בתי הכנסת בחמת טבריה ובבית שערים.[6] בנוסף, מופיעים על רצפת בתי הכנסת פסיפסים מפוארים, שנעשו כנראה על ידי אמנים שאינן בהכרח יהודים על פי ספרי דגמים האופנתיים לתקופה.
  3. והסוג המאוחר (מסוף המאה החמישית לספירה ואילך) דומה מאוד לצורת הבזיליקה הביזנטית. בולט גם השימוש בתוכנית לעיטור הרצפה בפסיפסים. תוכנית בסיסית זו הכילה דגמים גאומטרים לצד דימויים שוטנים ובהם כלי המקדש, ובהם שופר, הפרוכת ועוד, מוטיבים צמחיים כגון לולבים, שריגים לצד חיות כגון אריות וציפורים. הפסיפסים הונחו ביחס אל החלל הארכיטקטוני, כך שהדימויים הקדושים ביותר הונחו קרוב אל אזור ה"היכלית", היא ארון הקודש. בבית הכנסת בבית אלפא נמצאה רצפת פסיפס עשירה המעידה על תוכנית זו. בבית הכנסת במעון נמצאו שרידי מנורת שבעת הקנים העשויה משיש לבן. לפי אומדן שחזורה, גובה הגיע לידי 1.6 - 1.8 מטר.

ציורעריכה

תבנית:השלמה

קובץ:2nd century Rome gold goblet shows Jewish ritual objects.jpg
קובץ:Samuel e david.jpg

אמנות הציור היהודית בעת העתיקהעריכה

למרוות שאין בידי החוקרים ממצאים ממשים, קיימות עדויות לקיומו של ציור יהודי כבר במהלך תקופת הבית השני. אחת העדויות המוקדמות, מן המאה ה-2 לספירה, היא לוחית עגולה מגביע זכוכית ועליה עיטורים מוזהבים. העיטורים הערוכים במבנה סימטרי ומחולקים לחלק עליון ותחתון, מציגים סמלים אשר ישובו ויופיעו באמנות היהודית כגון המנורה, אריות המקיפים ארון קודש, וכלי קודש מבית המקדש. את ההתפתחות המשמעותית ביותר של הציור ניתן למצוא החל מן המאה ה-3 לספירה. העדות המרכזית לסגנון ציור זה נמצא בשרידי בית הכנסת בדורה אירופוס. ציורים אלו החליפו שכבת ציור קודמת, שצויירה כחמישים שנה קודם לכן. בעוד הציורים הקודמים היו בעלי ממד אלגורי, הרי שהציורים המאוחרים יותר הורחב העיטור על כל קירות בית הכנסת וצויירו בו תמונות נראטיביות ומחזורי ציור שנושאן לקוח מן התורה, כדוגמת תאורים מחיי משה, אליהו הנביא או דוד המלך. סגנון תיאור הדמויות נעשה ברוח התאור הרומי. למרות הנפחיות המסוימת של הדמויות חסרה בתיאורים התיחסות לרקע ולחלל וייתכן כי הדבר נובע מהשפעה של סגנון הציור של כתבי היד. ‏‏[7] הסבר נוסף לאופן תיאור זה יכול להיות ההשפעה של האמנות הביזנטית. הציורים מסודרים על פי רצועות אורך (רגיסטרים) והם מופרדים זה מזה על ידי מסגרות מעוטרות.

קובץ:Beit alfa01.jpg

עדויות נוספות על אמנות הציור היהודי מן התקופה הביזנטית בארץ ישראל ניתן למצוא משורה של רצפות פסיפס שנמצאו במקומות שונים ברחבי ארץ ישראל. פסיפסים אלו מכילים דמיון רב אל האמנות הנוצרית והפגאנית של אותה תקופה. ייתכן כי הדבר נובע מקיומם של דגמים אופנתיים לתקופה, ומהעסקה של אמנים שאינם דווקא יהודים במלאכות אלו. הפסיפסים הכילו, לצד מוטיבים כגון "גלגל המזלות", גם תאור של כלי המקדש, המשובצים לתבנית של "חזית אדריכלית", תבנית המשותפת גם לאמנות הנוצרית והפגאנית ומסמלת קדושה. בנוסף מופיעים תיאורים מן התורה כגון עקדת יצחק. בבית הכנסת בבית שאן, לדוגמה, נמצאה פסיפס המעוטר בחזית אדריכלית ובראשה גמלון, אשר בתוכה מופיע דימוי של ארון קודש. בכל אחד מצדי המבנה מתוארת מנורה בעלת שבעה קנים וסביבה שופרות וכלי המחטה. בראש בתאור מופיעים שריגים של גפן. על רצפת בית הכנסת בעיר חמם ליף (Hammam-Lif; حمام الأنف‎) שבתוניסיה נמא פסיפס המכיל תאורי טבע של ציפורים ודגים אשר יש ופרשו אותו כתאור של ימות המשיח ותאור גן העדן[8] תאור זה מזכיר מאוד דימויים מפסיפסים ביזנטים נוצריים.

קוחנל, במחקרה אודות ייצוג העיר ירושלים באמנות הביזנטית, מוצאת בדגמי הפסיפסים, ובייחוד בדגם הפסיפס מבית הכנסת בבית אלפא, את הקשר ההדוק לתיאור העיר ירושלים, כסממן של קדושה. הצירוף בין עקדת יצחק, אשר נערכה במקום בו הוקם המקדש, בית המקדש וארון המקדש כ"חזית אדריכלית" וייצוג כליו, לבין גלגל המזלות מעידה לדעתה על ממדים אסכטולוגים או קוסמיים בתיאור ירושלים.[9]. תבנית:-

תקופת ימי הביניים ועד תקופת האמנציפציהעריכה

קובץ:Sasoon.jpg

הממצא המרכזי מתקופת ימי הביניים הוא עיטור כתבי יד, מהם שרדו כתבי יד ופרגמנטים החל מן המאה ה-10 לספירה. כתבי יד אלו מתארים לצד הטקסט גם תשמישי קדושה של בית המקדש. קבוצה גדולה יחסית של כתבי יד נוצרה בספרד ןהיא מושפעת מן האמנות הנוצרית והמוסלמית. ב"תנ"ך פרחי", המתוארך לשנים 1366-1382, וצוייר בידי אלישע בן אברהם קרקש, בולטת השפעת העיטור המוסלמית ביצירת משטחים דקורטיבים וגאומטרים, וכן בדגמים מורכבים בסגנון הערבסקות המוסלמיות. כתב היד נמנע מלתאר דמויות, למרות שהוא מכיל גם אטריביוטים מתוך הטקסט המרקאי. לעומת זאת, ב"הגדת סראייבו", אף היא מן המאה ה-14, מופיעים תיאורים פיגורטיבים ברורים וכן עיטורים של שריגים מתפתלים ועליהם ניצנים וכן חיות כגון ציפורים, המשובצים מסביב לטקסט. ‏‏[10]

למרות שהשיר האידאוגרפי, איננו ייחודי רק לספרות העברית בימי הביניים, ניכרת בתקופה זו חששיבות רבה יותר לצורה אמנותית זו, המנסה לאחד את שלוש האמנויות: שירה, ציור ומוזיקה, למצג אחד. הנסיונות לשוות לכתוב צורה גרפית הם קדומים מאד, והחלו עם המצאת הכתב והאל"ף בי"ת העברי והלטיני. בספרות ימי הביניים היו נפוצים שירי צורה, בעיקר בדמותם של תשמישי קדושה: גביעים, נרות, רימונים ועוד. ידוע בתולדות השירה העברית מימי הביניים שירו של רבי אברהם אבן עזרא לכבוד רבנו תם, נכדו של רש"י. השיר צוייר במתכונת של אילן מסועף.

האמנות היהודית במאה ה-20עריכה

הציונות והאמנות היהודיתעריכה

קובץ:Ehad haam school3.jpg

עם התעוררותה של הציונות במהלך מאה ה-19 וראשית המאה ה-20 הפכה האמנות לכלי ביטוי לשאיפות לאומיות. אחד הביטויים המעשיים הראשונים לכך היה בפעילותו של קונגרס הציוני העולמי החמישי, שהתקיים בשנת 1901 בבזל, הייתה הייתה התעניינות גוברת של הציבור היהודי באמנות הפלסטית. הפילוסוף מרטין בובר קרא בנאומו על בימת הקונגרס ל"שילוב ידיים" בין האמנות ליהדות במטרה "להביא לתחיתו המחודשת של העם היהודי".[11] בעיני בובר נתפשה האמנות כמכשיר הומניסטי לקידום דמותו של היהודי הציוני החדש. את הקונגרס ליוותה תערוכת יצירות אמנות שארגן אפרים משה ליליין וכן הוקם בית הוצאה לאור "יהודי" בשם Jüdischer Verlag ובו התפרסמו יצירותיהם של אמנים יהודים רבים.

בשנת 1906 הוקם "בצלאל" בידי בוריס שץ. בבית הספר לאמנות הושם הדגש על יצירת אומנות שימושית, במידה רבה בהשפעת תנועות ארטס אנד קראפטס (Arts and Craftes) ואר נובו האירופיות. בביתי המלאכה שנפתחו בבצלאל נעשו עבודות צורפות, אריגה, איור, קרמיקה חפצי קודש וכדומה, אשר היו קישוטיות ועמוסות פיתוחים בסגנון "מזרחי".

קובץ:Hirszenberg.jpg

האמנות שנוצרה ב'בצלאל' בתקופה זו, בולטת בשימוש במוטיבים ובנושאים יהודיים ודתיים. יצירתם של אמני בצלאל עשתה שימוש במוטיבים כגון תאור המקומות קדושים ליהודים, סצנות מהגלות וכדומה. התיאורים שאפו ליצור קשר בין תקופת התנ"ך, שיבת ציון והחשמונאים, לבין השאיפה הציונית בפיתוח היישוב עברי, מתוך מניעים אידאולוגים וציוניים. האמנים עשו זאת בעזרת שאילת מוטיבים מן ההיסטוריה של האמנות, אשר נתפשו בעיניהם כמוטיבים 'יהודיים' ועשו שימוש בסגנון שנתפש בעיניהם כ'מזרחי'. בעיצוב של עיטורי הקרמיקה אשר הופקו בסדנה של "בצלאל" "גויירה" מסורת האר נובו האירופית. בעיטורים הופיעו סממנים סימבוליים ואלגורים מן המסורת היהודית כגון שבטי ישראל, מנורות, אריות וכרובים ועוד. בעיטורים שנוצרו עבור "בית ביאליק" (1924) נעשה שימוש במוטיבים איקונוגרפים מפרשת המרגלים וכן של שבטי ישראל, תוך הדגשת המסגרות הדקורטיביות של האריחים. מערך נוסף נקבע ב"בית הספר אחד העם" בתל אביב, ובו שולבו המוטיבים הדתיים בתאורים של ארבע ערים עבריות לכדי אלגוריה ציונית.‏[12]

פן אחר של מלאכת הציור הביא עמו הצייר שמואל הירשנברג, אשר הגיע לבצלאל לאחר עלייתו בשנת 1907. ציוריו של הירשברג נעשו במסגרת מסורת הציור הריאליסטית ונושאיו הכילו סממנים יהודיים אלגורים כגון "הישיבה", "אוריאל אקוסטה ושפינוזה", "גלות) (1907). מבין יצירותיו ידועה בעיקר העבודה "היהודי הנצחי" (1900), אשר הפכה לאחד מן המוצגים הקאנונים של "בית הנכות בצלאל", שנפתח בירושלים בשנת 1906. לאחר שעלה לארץ צייר הירשברג את נופייה ובייחוד את האזור שסביב העיר ירושלים. תבנית:-

דלות החומר - בין 'נמרוד' ל'אגריפס'עריכה

קובץ:Danziger, Itzhak, Nimrod, 1939.jpg

תבנית:ערך מורחב אחד מן הנסיונות המרכזיים הראשונים לפרשנות יהודית של האמנות הישראלית נעשה על ידי שרה ברייטברג-סמל בתערוכת "דלות החומר", שהוצגה בשנת 1986 במוזיאון תל אביב לאמנות. כותרת תערוכת "דלות החומר" הכילה ציטוט מתוך ספר דברים (ל, י"ד) - "כי-קרוב אליך הדבר מאוד". ציטוט זה, הדגים את תפיסת האמנות של קבוצת האמנים הללו בעיני ברייטברג-סמל, כתפיסה חילונית-מודרניסטית שבתוכה מעורבים סממנים של יהדות. מחד העבודות היו נטולות דתיות, כמו שהגדירה ברייטברג-סמל את עבודותיו של רפי לביא - "אין כותל, אין חומה, אין אוגוסטה ויקטוריה", ומאידך העבודות נוצרו "על רקע דת שהא-אסתטיקה והתפיסה הלא-גשמית היו לסימניה".

קובץ:Druks Memorial to Manshia 65.jpg

הזיהוי של היהדות עם אמנות מופשטת הופיע כבר בעבר, כשהוא נשען על המסורת האיקונוקלאסטית האורתודוקסית, ברוח האיסור על עשיית פסל ומסכה המופיע בעשרת הדברות. בשנת 1976 הופיע רעיון זה בתרגום לעברית של מאמר מאת מבקר האמנות האמריקאי רוברט פינקוס-וויטן, שפורסם בגיליון הראשון כתב-העת לאמנות "מושג". [13]את הביטוי המובהק של תפיסה פרשנית כזו על אמן ישראלי ניתן למצוא בכתיבה על יצירתו של אריה ארוך, שנתפש כמודל עבור לביא ובני דורו. תפיסות "א-אסתטיות" כאלו הכשירו את תנופת הכתיבה של הציירים, כדימוי בתוך העבודות עצמן, ככתיבה הפועלת ביחס אל המסורת היהודית-תלמודית, ואת העיסוק בגבולות ובסממני המדינה כביטוי של יהדות ציונית ביקורתית. בכתיבתה של ברייטברג-סמל נתפשו אמנים אלו כבעלי דמותו של "הצבר המנושל", המנותק מן המסורת היהודית במידה דומה לניתוק ממסורת אירופית-נוצרית.

במאמר נוסף של ברייברג-סמל בשם "אגריפס נגד נמרוד" (1988) היא חידדה את עמדתה כשהיא תקפה את התפיסה הקאנונית של מחקר תולדות האמנות לגבי פסלו של יצחק דנציגר "נמרוד" (1939), בן דמותו של נמרוד הפגאני, שראתה בו כמיצג בלעדי של הלאומיות העברית במקומו הציעה את ציורו של אריה ארוך "רחוב אגריפס" (1964) כאלטרנטיבה ראוייה יותר, ובעלת ערכים "יהודיים" יותר. במקביל, ניסתה ברייטברג-סמל לאפיין את ה"כנעניות" שבעבודתו המאוחרת של דנציגר כתפיסה "אנטי-יהודית" ואת היחס המורכב אליה. היא טענה כי יצירתו מציעה מטמורפוזה של חומרים צורות ומוטיבים הנושאת אופי "קמאי". "משעה שעמד על משמעות הדרך הפגאנית שבה הלך, נטש את העיסוק באובייקטים. [...] הוא הסתפק בהצבעה על נופים מסוימים באמצעות תצלומים ובאמצעות פרויקטים של שיקום ושל נטיעות בטבע. הקולאז'ים הם העשייה האמנותית הממשית היחידה שלו באותן שנים. אפשר אולי להניח שבחר בחומרים דלים אלה ושב וקרע אותם, במתכוון או שלא במתכוון, כדי למנוע יצירת אלילים נוספים". פן זה התקיים, על פי ברייטברג סמל, במקביל לצד מודרניסטי ופורמליסטי. [14]


תבנית:-

הערות שוליים עריכה

  1. ‏"לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי. לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ. לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם - כִּי אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא, פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשׂנְאָי, וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָי." ("שמות" פרק כ).‏
  2. ‏שמואל א', ב', ב'‏
  3. ‏משלי ח', ל'‏
  4. ‏אבי-יונה, מיכאל, "הארכיטקטורה של בתי הכנסת הקדומים בארץ-ישראל ובתפוצות", בתוך: רות, בצלאל ססיל (עורך), האמנות היהודית, הוצאת מסדה, רמת גן, 1974, עמ' 55-56.‏
  5. ‏אבי-יונה, מיכאל, "הארכיטקטורה של בתי הכנסת הקדומים בארץ-ישראל ובתפוצות", בתוך: רות, בצלאל ססיל (עורך), האמנות היהודית, הוצאת מסדה, רמת גן, 1974, עמ' 58.‏
  6. ‏אבי-יונה, מיכאל, "הארכיטקטורה של בתי הכנסת הקדומים בארץ-ישראל ובתפוצות", בתוך: רות, בצלאל ססיל (עורך), האמנות היהודית, הוצאת מסדה, רמת גן, 1974, עמ' 61-62.‏
  7. ‏ראו: וישניצר, רחל, "אמנות הציור היהודית בתקופת התלמוד", בתוך: רות, בצלאל ססיל (עורך), האמנות היהודית, הוצאת מסדה, רמת גן, 1974, עמ' 69-70.‏
  8. ‏ראו: וישניצר, רחל, "אמנות הציור היהודית בתקופת התלמוד", בתוך: רות, בצלאל ססיל (עורך), האמנות היהודית, הוצאת מסדה, רמת גן, 1974, עמ' 74.‏
  9. Kuhnel Bianca, From the Earthly to the Hevenly Jerusalem, Harder, 1987, p. 110
  10. ראו: ‏לאנדרסברגר, פרנץ, "עיטור כתבי-יד עבריים בימי-הביניים", בתוך: רות, בצלאל ססיל (עורך), האמנות היהודית, הוצאת מסדה, רמת גן, 1974, עמ' 111-112.‏
  11. מצוטט בתוך: אופק, רותי; שוץ, חנה (עורכות), הרמן שטרוק 1876-1944, המוזיאון הפתוח, גן התעשייה תפן, תפן, 2007, עמ' 37.
  12. ‏ראו: מישורי, אליק, "תחיה ותקומה ציונית על חזית 'בית-הספר העירוני' ברחוב אחד העם בתל אביב", בתוך: שורו הביטו וראו, עם עובד, תל אביב, 2000, עמ' 94-116.‏
  13. עפרת, גדעון, "האמנות הישראלית והמסורת היהודית".
  14. בריטברג סמל, שרה, דלות החומר כאיכות באמנות ישראלית, מוזיאון תל אביב, תל אביב, 1983. לטקסט אלקטרוני של קטלוג התערוכה ראו: [1].

קישורים חיצונייםעריכה

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית