בריאן דה פאלמה (Brian De Palma) נולד בספטמבר 11, 1940 בניוארק, ניו ג'רזי. הינו במאי איטלקי אמריקאי.
פאלמה, בעל רקע קתולי איטלקי, גדל בפילדלפיה וניו ג'רזי בבתי ספר פרוטסטנטים וקווקרים. החינוך שקיבל בין המוסר הקתולי והפרוטסטנטי מודגש בסרטיו של דה פאלמה, בהם השוליים קיימים בד ובבד לצד הסטאטוס קוו, ובמקום בו הנורמאלי הופך לאפי והיוצא דופן מתדלדל לכדי בנאליות. לעיתים קרובות מיוחס דה פלמה, כחבר מוביל של דור במאי "הוליווד החדשה", דור אשר הגיח בתי ספר לקולנוע . בני זמנו כוללים את פול שרדר, מרטין סקורסזה, ג'ון מיליוס, ג'ורג' לוקאס, פרנסיס פורד קופולה, וסטיבן ספילברג. במשך שנות ה-70 ושנות ה-80 המוקדמות פאלמה עבד עם אותם שחקנים שוב ושוב: ג'ניפר סאלט, איימי אירוינג, ננסי אלן(לה היה נשוי בין השנים 1979-1983) ווליאם פינלי, צ'ארלס דארנינג, גאריט גרהם, צלמי הקולנוע סטפאן.ה. ברום ווילמוס זיסגמונד,מעצב התפאורה ג'ק פיסק, והמלחינים ברנרד הרמאן ופינו דונאגיו. פאלמה מזוהה כמי שהזניק או אף גילה שחקנים כמו רוברט דה נירו, ג'יל קלייבורג, ג'ון.סי. ריילי, ג'ון לאגויזמו, ומרגוט קידדר. פאלמה עודד והזניק את הקריירה של במאי סרטים כמו מרק רומאנק וקית' גורדון. טאררנס מליק אף טוען כי צפייתו בסרטים המוקדמים של פלמה הם אלו אשר גרמו לו לשנות את מוקד ההתעניינות שלו מפילוסופיה לסרטים.
השנים הראשונות[]
פאלמה אשר החל ללמוד בקולומביה פיסיקה, נשבה בתוך עולם הקולנוע לאחר שצפה בסרטים האזרח קיין וורטיגו. הוא החליף מגמות ונרשם מחדש בקולג' על שם שרה לורנס בשנת 1960 כאחד הסטודנטים הזכרים הראשונים באוכלוסיה נשית לגמרי. השפעות שונות השפיעו עליו במהלך לימודיו שם, כמו המורה לדרמה ווילפורד ליך, האחים מיסלאס, מיכאלאנג'לו אנטוניוני, ז'אן-לוק גודאר, אנדי וורהול ואלפרד היצ'קוק, כל אלו השפיעו הסגנונות והנושאים השונים אשר עיצבו בעשורים הבאים את הקולנוע של פאלמה. הגילוי של רוברט דה נירו הוביל לסרט: "מסיבת החתונה", אשר בויים בשיתוף פעולה עם ליך וסינתיה מונרו. הסרט צולם ב-1963 אך שוחרר לאקרנים רק ב-1969 כאשר מעמדו של הכוכב של פאלמה עלה בצורה מספקת בתוך קהילת השחקנים בג'ריניץ, אף על פי שמעמדו של דה נירו עדיין נשאר אלמוני למדי, ואפשר את הצגת שמו בכתוביות כ" רוברט דאנארו ". לאחר מכן עשה כל מיני סרטים בעלי תקציב נמוך עבור NAACP ומחלקת האוצר.
מאמצים מוקדמים של "דרישת שלום" ו" היי, אמא! היתה נעוצה בנקודת מבט מהפכנית שמאלנית שכיחה מהתקופה ההיא, והתנסות בסיפורי נרטיב בעלי תוכן פנימי טקסטואלי, כל אלו משקפים את כוונתו של פאלמה להפוך ל" גודאר האמריקאי." "היי, אמא!" והמשכו "היי שחורה מותק" מהווה פרודיה ל סינמה וריטי אשר שלט בתנועה התיעודית של סוף שנות ה-60, ובו זמנית סיפק לקהל הצצה ממושכת ועמוקה רגשית ומפתיעה כפי שרק סרט עליללתי יכול לספק.
לאחר הסתערות פורענית של הוליווד, אשר בעקבותיה נערך מחדש סרטו "למד להכיר את השפן שלך" על ידי האחים וורנר, לפי דרישתו של כוכב הקולנוע טום סמאתרס, חזר פאלמה לסרטים עצמאיים. הן "אחיות בדם" ו"רוח הרפאים של גן-עדן" היו ניסויים בקולנוע טהור ואפשרו לפאלמה להשליך הלאה כל מיני מלכודות מהקולנוע של התקופה היותר מוקדמת שלו. "דיבוק", אלטרנטיבה רגשית לסרט "ורטיגו" שתסריטו נכתב על ידי פאול שרדר, נראה כיום, פחות כניסיון נועז להתעלות מעל אלפרד היצ'קוק ויותר כהמשכו של הניסוי אשר החל עם הסרט "אחיות בדם", כאשר סרטו של היצ'קוק משמש כתבנית ניתוח לתפקידים נשים וגברים והצורה שבה הקהל מצפה לראותם מתוגברים. המתח הזה, אשר מנופה מהיסודות השטחיים של העלילה או הדמויות, ואשר מכוון להוציא תגובות רגשיות, אשר מכתיב את עבודתו של פאלמה ; שמו הידוע לשמצה, קמעה והביקורת הקוטלת שפאלמה חווה הינם תוצאה ישירה של טכניקת הדיסאנטציה, בה הוא משתמש בסרטיו אשר נבנים בצורת מתודולוגיה של מותחנים בכדי לרתק את הקהל. הופעתו הרשמית של פאלמה בתוך הזרם הראשי הייתה תחת דמותו הציבורית ( אשר אומצה בתחילה על ידי פאלמה, ולאחר מכן נדחתה כלא-יעילה) כמי ששואף לקרב וכבמאי שנוי במחלוקת של סקס ואלימות.
הוליווד וקארי[]
פאלמה, ותיק סצנת התת-קרקעית של ניו יורק, עדיין לא הפיק סרט מסחרי בר אישור עד לשנת 1975, בזמן שידידיו סטיבן ספילברג ומרטין סקורסזה זכו, באופן יחסי, לרווחים כספיים וביקורת חיובית גדולה . לפיכך סרטו הבא, המותחן הפסיכולוגי "קארי" נראה על ידי אחדים כניסיונו של פאלמה לייצר שובר קופות. הפרויקט, למעשה, היה קטן ומתוקצב בדלות על ידי יוניטד ארטיסטס, ועמוק מתחת לרדאר התרבותי. במשך החודשים המוקדמים של ההפקה, כפי שספרו המקורי שלסטיבן קינג עדיין לא טיפס במעלה רשימת של רב המכר. פאלמה נע יחד עם הפקת הסרט ושינה יסודות מכריעים של העלילה על פי נטיותיו המיוחדות, ולא לפי עלילתו של הרומן. השחקנים אשר לוהקו היו צעירים וחדשים, באופן יחסי, אף על פי שהכוכבים סיסי ספייסק וג'ון טראבולטה, זכו לתשומת לב ניכרת בעקבות סרטים וסיטקומים קודמים.
"קארי" הפך לשובר קופות, שובר הקופות האמיתי והראשון של דה פאלמה. ההכנות להפקה של הסרט התרחשו בו זמנית עם ההכנות להפקת הסרט של ג'ורג לוקאס "מלחמת הכוכבים: תקווה חדשה", ורבים מהשחקנים אשר מופיעים בסרטו של פאלמה סומנו כאופציות עבור לוקאס, ולהיפך. הסיום המפתיע עבד אפילו בכנסים סרטי אימה, המתח שלו נתמך על ידי קומדיות נעורים, והשימוש במסך מפוצל הופכים את זה לסיפור חזותי יותר מאשר דיאלוג. ההצלחה הביקורתית והכספית של "קארי" אפשר לפאלמה להתמקד בחומר אישי יותר. "האיש ההרוס" היה רומן שהקסים את פאלמה מאז סוף 1950 וקסם לרקע שלו במתמטיקה וסיפורים אוונטגארדים. ההתפתחות היוצאת דופן של ( אשר מודגמים במבנה המתמטי של הדיאלוג) וההתמקדות בתפיסה הינה אנלוגית לדרכו של פאלמה ליצור סרטים. זמן רב חיפש פאלמה הזדמנויות שונות לעבד את הספר, אף על פי שהפרויקט בעל עלות כספית גבוהה, עוד לפני הוצאתו לאקרנים.( העיבוד של סטיבן ספילברג לספרו של פיליפ.קיי.דיק "דו"ח מיוחד" דומה דמיון רב לסגנונו החזותי של פאלמה וכמה מהנושאים של "האיש ההרוס"). תוצאת הניסיון שלו לעבד את "האיש ההרוס" היה "הזעם", סרט מדע בדיוני פסיכולוגי אשר בו כיכבו קירק דאגלס, קארי סנודגראס, ג'ון כסווטאס ואיימי אירוינג. הסרט העורך מאד על יד ז'אן לוק גודאר, אשר השתמש בקטע ממנו בהיסטוריה הענקית שלו "דו סינמה" ועל ידי פאולין קאל, אשר עסקה הן בקידום ה"זעם" ופאלמה. הסרט התהדר בתקציב גדול יותר מ"קארי", אף על פי שדעת הקונסנסוס בזמנו הייתה שפאלמה חזר על עצמו, עם הפחתות. כסרט הוא שומר על החוש טבעי החזותי הניכר של פאלמה, אבל מהווה נקודת המשך וקרבה יותר לסגנון העבודה שלו לסרטים בידוריים בזרם הראשי כמו ה"בלתי משוחדים" ו"משימה בלתי-אפשרית", אותם מותחנים מסובכים יותר בהם הוא נודע יותר. עבור צופי קולנוע רבים, סרטי המאפיה של פאלמה, בעיקר "פני צלקת" ו"דרכו של קרליטו", הניעו למרכז את נושא האלימות והזימה, למרות שהינם שונים מהשני הן מבחינת סגנון ותוכן והתפתחותו של פאלמה כיוצר סרטים. ביסודו של דבר "פני צלקת" מהווה ניגוד לטרגדיה היותר רגשית ב "דרכו של קרליטו". בשני הסרטים מככב אל פאצינו, אשר שיתוף הפעולה שלו עם פלמה הפך לשם דבר.
פילמוגרפיה חלקית[]
