FANDOM


אלכסנדר פן (פברואר 1906 - אפריל 1972),

פן נחשב לאחד מראשוני הבוהמה התל אביבית. הוא אהב לשבת בבתי קפה ולשתות יין, ונחשב לגבר יפה תואר, אוהב נשים ואהוב עליהן. הוא היה נשוי פעמיים, ואב לשלוש בנות ובן משלוש נשים שונות.

תולדות חייועריכה

ילדותועריכה

פן נולד בשנת 1906, בניז'ני-קולימסק שבערבות השלג שלחוף ים הקרח הצפוני, לאב יהודי, מצאצאי הרבי שניאור זלמן מלאדי, ולסובוטניקית בת לרוזן שבדי בשם ינסן. אמו נפטרה זמן מה לאחר לידתו, והוא גודל על ידי סבו, שהיה צייד דובים. בהיותו בן עשר נהרג הסב במסע ציד, ואלכסנדר הצעיר הלך ברגל במשך שנים אחדות לעבר מוסקבה, שבה התגורר אביו. לאחר הגיעו לבית אביו, גויר (שהרי לא היה יהודי על-פי ההלכה). יש הטוענים שבביוגרפיה זו יש מן הבדיון. מחקר של פרופסור חגית הלפרין טוען ששמו האמיתי היה אברהם פפליקר-שטרן והוא היה בנה של היהודיה האוקראינית סוניה זפרמן וליוסף שטרן [1]

בשנת 1920 התחיל לכתוב שירים ברוסית, והתפרסם שירו הראשון, "בן ההפקר". הוא התיידד עם כמה ממשוררי "הדור החדש" ברוסיה: ולדימיר מאיקובסקי, בוריס פסטרנק וסרגיי יסנין (לימים תירגם משיריהם לעברית). הוא למד ראינוע (קולנוע אילם) במוסקבה.

פן התאמן באיגרוף במועדון הספורט "מכבי" במוסקבה, וכן ערך את ירחון המועדון. המועדון פעל במחתרת מאז שהיבסקציה סגרה אותו בשנת 1920. הרדיפות חיזקו את נטייתו של פן אל הציונות והיהדות והוא למד בעל פה קטעים מהתנ"ך ומשיריהם של ביאליק וזלמן שניאור.

ב-1926 נאסר בגלל פעילות ציונית ונשלח לאסיה התיכונה. יקטרינה פשקובה, אשתו הראשונה של הסופר מקסים גורקי הייתה פעילה בארגון "הצלב האדום הפוליטי" ופעלה לשחרורו של פן, וב-1927 הוא יצא מברית המועצות.

עלייה לארץ ישראלעריכה

פן עלה לישראל ב-1927. בתחילה הצהיר שהוא ציוני, אבל כעבור כמה זמן הכחיש דבר זה וטען שהוא הגיע לארץ רק במקרה, ולא ידע עליה דבר.

יחד עם נתן אקסלרוד הוא הקים את בית הספר הראשון בארץ לאמנות הראינוע (בשם "מולדת"). הוא עבד גם עם ירושלים סגל וניסה את כוחו במשחק ובבימוי, אבל נסיונתיו בתחום זה כשלו.

לאחר מכן היה שותף לניסיונה של קבוצת "השחר" מרחובות להתיישב על אדמת רוחמה ולייסד במקום התיישבות חקלאית.[2] פן נחשב בלתי כשיר לעבודה גופנית והוצב בעיקר בתורניות שמירה.

נישואיו עם בלה דוןעריכה

בתקופה זו חיזר פן אחרי בלה דון, שהייתה אהובת חברו מימי מכבי במוסקבה ונסע לברלין לטיפול רפואי. דון דחתה את חיזוריו של פן והוא איים כי אם לא תיענה לו הוא יתאבד בירייה. במהלך שמירה, ירה ופצע פן את עצמו, וטען כי ערבים ירו בו. לאחר חקירה השליכו אותו החברים מהקבוצה, והוא עבר לגור בתל אביב.

בלה דון הוקסמה מן המעשה, ועברה לגור איתו בתל אביב. כעבור מספר חודשים , בשנת 1928 נישאה דון בת ה-18 לפן, שכתב באותה שנה את שירו "לא אני הוא האיש". באותה שנה נולדה בתו זרובבלה (לימים זרובבלה פיין), והזוג עבר לרחובות. פן היה מראשוני המאמנים לאגרוף במועדון הספורט הפועל תל אביב, והוא הצליח לפרנס בקושי את משפחתו משיעורי אגרוף שהעביר. באותה תקופה החל לשתות ואף הכה את אשתו.

בלה הרתה זמן קצר לאחר הולדת זרובבלה. היא רצתה לבצע הפלה, אך פן שיכנע אותה ללדת את הילד בטענה שהוא ימצא עבודה מכניסה יותר. הם חזרו לתל אביב ושכרו חדר, ובשנת 1931 נולד בנם אדם, שמת מאוחר יותר בגיל שנה וחצי.

כתיבה בעבריתעריכה

בעת עלייתו לארץ לא ידע פן עברית, ולמרות זאת הוא השתלט על השפה במהירות ותוך שנים מעטות החל לכתוב בשפה העברית.

ב-1929 הכיר פן את אברהם שלונסקי, שעודד אותו לפרסם שירים בעברית. כעבור זמן קצר הכיר גם את נתן אלתרמן ואת ביאליק. שיריו התפרסמו בעיתונים "דבר", "במפנה" ובכתבי העת "כתובים", "עתים", "טורים", "אורלוגין" ו"מאזניים". בעיתון "קול העם" היה לפן טור קבוע שנקרא "י.ח" שפירושו "יישר חוח (קוץ)!" שהיה טור פוליטי-חברתי-עוקצני.

בשנים 1931 - 1932 פרסם ב"דבר" פזמונים פוליטיים-אקטואליים בשם העט "תנו רבנן". טור זה קדם לטורו הנודע של נתן אלתרמן, "הטור השביעי".

בשנת 1935 כתב אלכסנדר פן את השירים לסרט הראשון דובר העברית בשם "זאת היא הארץ", של הבמאי ברוך אגדתי, שתיאר את המפעל הציוני.

בעקבות מלחמת האזרחים בספרד כתב פן את הפואמה "ספרד על המוקד".

חנה רובינא ורחל לופטגלסעריכה

בשנות ה-30 היה פן חבר בוועדת הרפרטואר של תיאטרון "הבימה". הוא פגש בשחקנית התיאטרון המפורסמת חנה רובינא וניהל איתה רומן (בעודו נשוי לבלה דון). בט"ו בשבט 1934 נולדה בתו שלימים הפכה לזמרת אילנה רובינא.

אשתו השנייה, רחל לופטגלס, הייתה אחות, ולה נותר נשוי עד סוף ימיו. הוא פגש בה כשטיפלה ברובינא שהחלימה מהלידה הקשה. רחל הרתה לפן את בתו השלישית, סינילגה, לימים סינילגה אייזנשרייבר-פן. (פרוש שמה - שלג באחת השפות הסיביריות, שפת הטונגוסים; התפרסם בזכות ספרו של הסופר הרוסי ויאצ'סלב שישקוב שאחת הדמויות בו היא בחורה שמאנית אשר גרה ביער ומפתה גברים, ושמה סינילגה).

מחלתו ומותועריכה

פן היה חולה סוכרת, ובשנים האחרונות לחייו החריפה מחלתו, והרופאים נאלצו לקטוע את רגלו, ולאחר מכן קטעו אף את רגלו השנייה. במוצאי יום העצמאות של שנת 1972 נפטר.

על קברו נכתבו המלים "אדמה, אדמתי, רחומה עד מותי", מתוך שירו "אדמה, אדמתי", שנכתב בעקבות רציחתו של השומר אלכסנדר זייד, והולחן על ידי מרדכי זעירא.

מסכת חייו הדרמטית הונצחה בסרט "היה או לא היה" (ישראל, 2002), בהשתתפות צק ברקמן ויבגניה דודינה, ובהצגה נושאת אותו שם שכתבה עדנה מזי"א (2007).

בחודש יוני 2008 הציבה עיריית תל אביב עמוד לזכרו בחזית הבית שבו התגורר, ברחוב דיזנגוף 211.

דעותיו הפוליטיותעריכה

פן נקרע בין דעותיו הקומוניסטיות, בין אופיו הניהלסטי, הבוהמייני, המרדני והסוער, שמתואר לפעמים כאנרכיסטי, ובין חיבתו לארץ ישראל. בתחילה נמשך לציונות ולאחר מכן אימץ דעות אנטי ציוניות.

פן היה קומוניסט אדוק ולוחמני. הוא נהל את המדור הספרותי בעיתון הקומוניסטי הישראלי "קול העם", והיה חבר במק"י. בעקבות דעותיו הפוליטיות הוחרם פן על ידי הממסד ושירתו לא פורסמה במשך כ-20 שנים, כמו כן לא היה חבר באגודת הסופרים העבריים.

במלאת לפן חמישים שנה אמר עליו אלתרמן: תבנית:ציטוט


שירתועריכה

פן כתב שירים ליריים וגם שירים אידאולוגיים פוליטיים. בשיריו משתלבים היטב עוצמה דרמטית, יופי פראי ואיכות לירית. במהלך חייו פרסם רק שלושה ספרי שירה, ששניים מהם מכילים פואמות ארוכות.

רק בשנת 1956, 26 שנה לאחר שפרסם את שירו הראשון בעברית, יצא לאור מבחר ראשון משיריו, בשם לאורך הדרך, בהוצאת הספרים של המפלגה הקומוניסטית הישראלית. בהקדמה לספר זה כתב פן: תבנית:ציטוט

בשנת 1965 יצא לאור בברית המועצות, ברוסית, קובץ שיריו הלב בדרך. אחדים מהשירים תורגמו על ידי פן עצמו.

היה או לא היה, שנערך בידי יוסי גמזו, יצא לאור בהוצאת צ'ריקובר בשנת 1972, יומיים לאחר מותו של פן. בנוסף לשירים כולל הספר שני פרקים מהרומן האוטוביוגרפי סאנ'קה ז'יד, שבו מתאר פן את המסע הרגלי שערך בנעוריו, מבית סבו לבית אביו. בהקדמה לקובץ זה כתב גמזו:

תבנית:ציטוט

בשנת 1977 יצא לאור, בהוצאת "הקיבוץ המאוחד", מבחר שירים נוסף, בשם רחוב העצב החד-סטרי. מבחר משיריו, בשם לילות בלי גג, שנערך בידי עוזי שביט, יצא בשנת 1985, אף הוא בהוצאת "הקיבוץ המאוחד". כל כתביו המקובצים יצאו בשנת 2005 לאור תחת השם השירים, בשני כרכים, בהוצאת הקיבוץ המאוחד, ובעריכת חגית הלפרין ועוזי שביט.

רבים משיריו של פן הולחנו, ביניהם: "וידוי" (המוכר במשפט "אם יהיה זה שנית - אל יהיה זה אחרת") (שהלחין סשה ארגוב וביצעה לראשונה צילה דגן וכיום מוכר בביצועה של יהודית רביץ); "היה או לא היה" (שהלחין מרדכי זעירא) ובוצע על ידי אריק לביא; ו"לא אני הוא האיש" (שזכה לכמה לחנים מצד צביקה פיק, רוני וייס ומשה וילנסקי). אלכסנדר פן הלחין מספר שירים בעצמו, בהם "סורו מני", שבוצע במקור על ידי "צלילי הכרם" ומאוחר יותר על ידי גידי גוב.

לקריאה נוספתעריכה

  • חגית הלפרין, יסודות סטאטיים ודינאמיים ביצירות אלכסנדר פן וגלגוליהם, דיסרטציה, 1986.
  • חגית הלפרין, ‫ שלכת כוכבים: אלכסנדר פן - חייו ויצירתו עד 1940, פפירוס, 1989.
  • חגית הלפרין, צבע החיים: חייו ויצירתו של אלכסנדר פן, הוצאת הקיבוץ המאוחד ומרכז קיפ באוניברסיטת תל אביב, 2007

קישורים חיצונייםעריכה

תבנית:המכון לתרגום

תבנית:הארץ. המשורר אלכסנדר פן המציא לעצמו ילדות אקזוטית

תבנית:זמרשת

הערות שוליים עריכה

  1. דליה קרפל, היה רע לתפארת, הארץ 30.8.2007
  2. אלכסנדר פן (1906־1972) לקסיקון הספרות העברית החדשה
en:Alexander Penn


  • זף זה הוא מצע המזמין אתכם לעריכה טובה יותר ללא "מדיניות המחיקות" ;) ומהווה דף מצע בלבד לויקיה תרבות.חלק מדף מתוכן דף זה מתבסס על דפים שנמצאים ב he.wikipedia.org/wiki

terms of the GNU Free Documentation License. 30.10.2008.

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית